שלוש שש שש אפס חמש

אדם מגדל עץ פקאן, עץ בן מאוד שנים. ויום אחד, אחרי שהעץ כבר היה מספיק גדול כדי לבנות עליו בית, מתרסק אחד הענפים התומכים. הענף לא עומד במשקל וקורס, ומתוכו יוצאות מלא תולעים קטנטנות. האדם מסתכל על העץ ותוהה לעצמו. הוא מבין ש בית , הוא לא יוכל לבנות שם. שזה לא יציב, שזה עלול להתמוטט בכל רגע. עוד הוא תוהה לעצמו- אם זה מה שהתחבא בענף אחד, מה מתחבא בתוך הענפים האחרים, הגדולים יותר? אולי מפלצות... הוא יושב מתחת לעץ ותוהה אם הענף הכי גדול הולך להתרסק לו על הראש בכל רגע...   איש אחד עם משקפי שמש אמר לי שזה הטבע, שככה אנחנו, ובגלל שככה זה וככה אנחנו אז לפחות נשנה  בקטנה , מסביבנו. אמרתי לו: א.  זה לא הטבע. עבדו עלינו, והאמנו כי היינו קטנים. עכשיו אנחנו ממשיכים לעבוד על עצמינו, ועל הילדים שלנו. האיש הזה אמר לי שהעולם שאני מדמיינת בראש- העולם הזה שהייתי רוצה, זה פנטזיה. זה לא אפשרי. כאן מגיע ב. ב.  למה בקטנה? למה לחשוב קטן? למה להגיד זה פנטזיה? זה לא, זה קורה. זה כבר כאן. הקרשים שמהם היה אמור להבנות בית על העץ הרקוב כבר מונחים על האדמה. הענף נגזם. נכון, העץ עוד עומד והוא נראה כ"כ...

  מבחר תמונות צנוע מהטיול ללפלנד....       לבן לבן לבן:                                 "Don't be surprised, when a crack in the ice  Appears under your feet  You slip out of your depth and out of your mind  With your fear flowing out behind you.."   הכוס של האמא הזונה של ישראבלוג כל כך מעצבן להעלות לכאן תמונות וזה תמיד היה מעצבן למה הם לא משפרים את החרא הזה איכשהו ובלי קשר- מחר מכמורת, סדר פסח היה זוועה כרגיל, תודה. איכס ימים של כעס.

האם סטיתי מהשביל? מה אני עושה ולמה אני עושה את זה? האם יש לי ספקות במה שאני עושה? האם החלום שחלמתי השתנה? האידיאל שציירתי לעצמי כבר לא אידיאל? כי אם זה לא ככה, אני יכולה להיות רגועה ולהמשיך בשקט בדרכי, אבל אם זה כן ככה עלי לפנות לדרך אחרת. בדק בית- האם הדברים שאני עושה כרגע מקדמים אותי אל חלומי או שהם מקדמים אותי אל חלום שפעם היה שלי?...   מה זה קריירה? עבודה קבועה כזה, מסודרת?... האם כלאתי את החלום שלי בתוך מסגרת המוכר והשכיח? או שחלמתי באמת רחוק כמו שתמיד אני מספרת לעצמי שאני חולמת? הארמון הזה, שציירתי לעצמי בראש... אני אכתוב את זה מוחשי ופיזי כזה כדי שיהיה לי יותר ברור, כי אין לי שום תשובות- אני מנסה להתקדם לעברן דרך הכתיבה. ניסיתי לענות לעצמי על שאלת ה'מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?' ודמיינתי ארמון... לא ארמון כמו שרואים בסרטים של דיסני.. אלא ארמון כמו שאני תופסת ארמון. יחסית לארמונות שקיימים היום ושאנשים מכירים, זה לא דומה בכלל. זה הרבה יותר קטן. זה בצורת משושה. הקירות צבועים בגוון כתמתם. אין שם שום דבר חד. יש שטיח ואור די מעומעם. יש ריח נעים. בחצר הארמון [שתהייה גדולה ומבודד...

רציתי לפתוח במילים 'איזה יום היה לי' אבל אז שמתי לב שזה לא רק היום. זה כבר תקופה שנראה לי שהשעון רץ מהר יותר. שממש משהו בזמן השתנה, אבל אולי זאת רק אני שרצה יותר ויותר מהר ומסתבכת בשרוכים של עצמי. למה אני רצה כ"כ מהר? נראה לי שאני פשוט ממש לא רוצה להיות פה יותר. רוצה להספיק כמה שיותר אולי זה יחסוך לי בעתיד [עתיד במובן הכי רחב שיכול להיות למילה הזאת]... השרירים ברגליים שלי בוערים קשה לי לומר אם זו אני שרועדת או העולם.   ככל שאני יותר שוברת את הראש על תכנונים ככה הם מתמוטטים.   יש להשם דרכים משונות להאט אנשים, לגרום להם רגע לעצור. יש אנשים שקשה להם במיוחד לעצור ולנשום ולהתבונן- ואיתם השם פועל בדרך הקשה, הוא גורם למשהו פיזי שיעצור אותם כשהם לא מבינים בלא-פיזי... וכך אני, בנאדם זהיר במיוחד, מוצאת את עצמי עם פלסטרים וסימנים כחולים. ושוב כרגיל אני בתוך הריצה וכולם והכל רץ מסביבי, ולפעמים נדמה שאם אעצור פשוט ירמסו אותי כמו עדר של גנו במנוסה. [וממה אנחנו בורחים?] ככל שרצים הקצב מתגבר השעון רץ שעה של היום זה לא מה ששעה הייתה כשהייתי בת 3. אני רצה מתרחקת מעצמי מתרחקת מהשם.. כמות העי...

כרגיל, כותבת בשבילי, בשביל התיעוד, שלא אשכח.... מה היה לנו? היה לפלנד [עדיין לא מאמינה שהיה], ואז אמיר נכנס לביה"ח ואן יצאה מהבית, ואז היה לי יומולדת, ואז היומולדת הזה נמשך שבוע שלם. כל יום קיבלתי מתנה ממישהו אחר, במשך שבוע. זה היה כיף מאוד. אמיר כבר בבית וגם אן. וזה גם כיף מאוד.   ההתנזרות שלי די נשברה כזה. לא שהזדיינתי עם מישו, בכל זאת אני רוצה לחכות ל25 למרץ ולסגור שנה כמו שצריך, אבל גם אם היא לא נשברה לגמרי פיזית, נראה לי שבראש היא כבר מתחילה להסדק. מה יהיה עם זה אין לי מושג, אבל יצא לי היום קלף מרגיע.   הייתי במעגל ריפוי של שמאן ממקסיקו, ביקשתי שיפסיקו הכאבים ומאז הם רק התגברו, עוד בזמן המעגל. לא יודעת. ההוא דיבר על איזה משבר ריפוי אבל תכלס נראה לי שאני פשוט צריכה לישון.   התקופה מאוד מאוד עמוסה. מחכה לחופשת הפסח בקוצר רוח. אני רוצה לנוח ולסדר ולראות אנשים אהובים. עכשיו השעה 20:22 וזה הזמן שלי להתחיל להתארגן לישון, מאחר ובימים אלו אני מתעוררת כל יום ב5 וחצי בבוקר. [רחמים עצמיים :)   :(   ]   לילה טוב לי ולמי שקרא את העדכון הלא מעניין הזה