שלוש שש שש אפס חמש

  ביום ראשון הקרוב אני נוסעת לשבוע למכמורת. הציעו לי עבודה להצטרף לאיזה משפחה לחופשה בתור בייביסיטר, זוג ידיים נוסף. הם דואגים לי לצימר משלי ופשוט צריכים עזרה בחלק משעות היום.. דואגים לי גם לאוכל ונסיעות ומשלמים יפה. זה נשמע כמו הצעה שאסור לסרב לה.. למרות שיש בי משהו שרוצה להשאר בבית [כמו תמיד] אבל אני חושבת שזה הזדמנות טובה בשבילי להיות עם עצמי.. רחוקה מהבית ומאנשים מוכרים... בשעות שאני אהיה בלי המשפחה הזו אהיה לגמרי לבדי... מרחק הליכה מהים.. אבל להיות בלי פונצ'ה זה קשה.... תוהה מה לקחת איתי... ספרים? מחשב? מצלמה? מכחולים וצבעים? לא יודעת..... התהייה הכי גדולה זה אם לקחת משהו לעשן או לא... כי אם לא אקח אז לא יהיה.. ומצד אחד זה הזדמנות פיצוץ לנקות את הגוף... מצד שני אם אני לא אביא בטח תתפוס אותי דודה של החיים ואני אצטער על זה כ"כ...... צריכה לחשוב על זה....   אני חוזרת ביום שבת בערב ממכמורת ויום למחרת טסה עם אמא לברלין.. קצת זמן איכות. המון שנים רצינו לטוס יחד והנה זה  קורה.. אחר כך חוזרים לארץ, כמה ימי עבודה, כמה ימי חופש בודדים אחרונים, ומתחילה שנת הלימודים.... שנה ב' ל...

      אעלה תמונה טובה כשאסיים...

  החודש הזה פשוט ארוך מדי... ומצד שני אני עוד אתחנן לקצת חופש כשיתחילו הלימודים.... אז זה מרגיש מטומטם שאני לא מנצלת את הימים האלו כמו שצריך..... במקום לבלות ולנוח ולעשות דברים כדי שיהיה לי שנה הבאה קל יותר... אני רק עוברת מהמיטה לפוף ומהפוף למיטה ובוכה...   ואיך זה שדווקא האנשים שאני הכי לא רוצה שיתקשרו מקפידים להתקשר ואלו שאני הכי רוצה שיתקשרו פשוט בחיים לא ירימו טלפון... אלו שלא אכפת להם אני לא הולכת להתעקש על זה.. ואלו שאכפת להם ויוצרים קשר- אני לא מרגישה שאני רוצה ויכולה בכלל להפתח מולם כשעצוב לי..... כן, גם אני כמו כולם צריכה לפעמים שמישהו פשוט יקשיב.....ויתמוך..... אבל אין מי...   וכל הזמן אני וההורים רבים..אני לא יודעת איך להסביר את זה..כל אחד טוען שהוא בסדר והשאר לא....   בקיצור לא אני לא יודעת לכתוב יפה או מעניין אני רק יודעת לבכות וליפול ולקוות שמישהו יתפוס אותי ואז לראות שאף אחד לא תופס לחטוף מכה לקום לבד ושוב

  החודש הזה פשוט ארוך מדי... ומצד שני אני עוד אתחנן לקצת חופש כשיתחילו הלימודים.... אז זה מרגיש מטומטם שאני לא מנצלת את הימים האלו כמו שצריך..... במקום לבלות ולנוח ולעשות דברים כדי שיהיה לי שנה הבאה קל יותר... אני רק עוברת מהמיטה לפוף ומהפוף למיטה ובוכה...   ואיך זה שדווקא האנשים שאני הכי לא רוצה שיתקשרו מקפידים להתקשר ואלו שאני הכי רוצה שיתקשרו פשוט בחיים לא ירימו טלפון... אלו שלא אכפת להם אני לא הולכת להתעקש על זה.. ואלו שאכפת להם ויוצרים קשר- אני לא מרגישה שאני רוצה ויכולה בכלל להפתח מולם כשעצוב לי..... כן, גם אני כמו כולם צריכה לפעמים שמישהו פשוט יקשיב.....ויתמוך..... אבל אין מי...   וכל הזמן אני וההורים רבים..אני לא יודעת איך להסביר את זה..כל אחד טוען שהוא בסדר והשאר לא....   בקיצור לא אני לא יודעת לכתוב יפה או מעניין אני רק יודעת לבכות וליפול ולקוות שמישהו יתפוס אותי ואז לראות שאף אחד לא תופס לחטוף מכה לקום לבד ושוב     נכתב על ידי 36605 , 22/9/2012 15:25   10   תגובות     הצג תגובות      הוסף תגובה ...

  [02:49:00] אמיר: עייפות [02:49:10] Esty Gulkarov: נמאס לי מהעייפות שלך [02:49:17] Esty Gulkarov: אתה לפחות מסוגל לישון אם רק תחליט [02:49:23] Esty Gulkarov: ואתה כל הזמן עייף [02:49:33] אמיר: את כועסת עלי שאני עייף? [02:49:35] Esty Gulkarov: לא [02:50:03] אמיר: את כועסת כי אני יכול ללכת לישון ואני לא מנצל את זה? [02:50:12] Esty Gulkarov: לא [02:50:19] Esty Gulkarov: אני כועסת כי אני לא יכולה לישון. [02:50:28] אמיר: שיט זה היה הניחוש הבא!!!!! [02:50:37] אמיר: זה היה לי על קצה הלשון [02:50:39] אמיר: ! [02:50:46] Esty Gulkarov: הזין שלך היה לי על קצה הלשון [02:50:57] Esty Gulkarov: ב28 למרץ [02:51:00] אמיר: נכון! [02:51:04] אמיר: לא סגור על התאריך [02:51:16] Esty Gulkarov: בשביל זה יש אותי [02:51:21] Esty Gulkarov: בשביל להיות סגורה על התאריך [02:51:29] אמיר: אולי אם תנסי לא לכעוס אז אולי תצליחי להירדם? [02:51:39] אמיר: או שאין לי מושג על מה אני מדבר ? [02:51:39] Esty Gulkarov: תעשה לי טובה [02:51:42] אמיר: טובה טובה [02:51:50] אמיר: הייתי עושה לך טובה.... [02:51:59] Esty Gulkarov: ...