אוקטובר שמח
ביום ראשון הקרוב אני נוסעת לשבוע למכמורת. הציעו לי עבודה להצטרף לאיזה משפחה לחופשה בתור בייביסיטר, זוג ידיים נוסף.
הם דואגים לי לצימר משלי ופשוט צריכים עזרה בחלק משעות היום.. דואגים לי גם לאוכל ונסיעות ומשלמים יפה.
זה נשמע כמו הצעה שאסור לסרב לה.. למרות שיש בי משהו שרוצה להשאר בבית [כמו תמיד] אבל אני חושבת שזה הזדמנות טובה
בשבילי להיות עם עצמי.. רחוקה מהבית ומאנשים מוכרים... בשעות שאני אהיה בלי המשפחה הזו אהיה לגמרי לבדי... מרחק הליכה מהים..
אבל להיות בלי פונצ'ה זה קשה....
תוהה מה לקחת איתי... ספרים? מחשב? מצלמה? מכחולים וצבעים? לא יודעת.....
התהייה הכי גדולה זה אם לקחת משהו לעשן או לא... כי אם לא אקח אז לא יהיה.. ומצד אחד זה הזדמנות פיצוץ לנקות את הגוף...
מצד שני אם אני לא אביא בטח תתפוס אותי דודה של החיים ואני אצטער על זה כ"כ......
צריכה לחשוב על זה....
אני חוזרת ביום שבת בערב ממכמורת ויום למחרת טסה עם אמא לברלין.. קצת זמן איכות. המון שנים רצינו לטוס יחד והנה זה
קורה.. אחר כך חוזרים לארץ, כמה ימי עבודה, כמה ימי חופש בודדים אחרונים, ומתחילה שנת הלימודים....
שנה ב' לתואר.... נשמע מוזר....
ימים מוזרים ועמוסים ואני לא יודעת איפה לדחוס את הכל ואיך לתכנן את הזמן.... בסופו של עניין אני יודעת שהזמן יעבור וכל מה
שצריך לקרות יקרה.. אבל לפתוח את היומן ולראות שכל הימים מלאים מבלבל אותי......
הבטחתי לעצמי כל שנה לראות 2 ארצות שלא ראיתי.. עד כה זה מתקתק..בשנתיים האחרונות היה סין ספרד דרום אפריקה והולנד..
השנה זה יהיה גרמניה ולפלנד.. מעניין מה יהיה שנה הבאה... אולי הודו נפאל..נראה לי שזה הכיוון.....
זהו... אז יהיה לי שבועיים שאראה בהם את פונצ'ה רק ללילה אחד... וזה קשה לי מאוד... אבל יהיה בסדר זה לטובה וזה מאלוהים..
שאני מרגישה אותו יושב לי על הכתף חזק חזק בימים האחרונים..... כמו תוכי יושב ושומר.. מסדר הכל שיהיה לי נעים וקל יותר...
בקטע הזוי פשוט... מסדר לי לבד את הפאזל... שם כל חלק במקום... באמת משום מקום נוחתים עלי דברים והכל פשוט..מסתדר...
הוא ממש שם ואני מרגישה אותו חזק..... ומדברת איתו המון לאחרונה... למרות שכבר איזה שלושה ימים אני מוצאת את עצמי
יותר מבקשת מאשר מודה, שזה קצת מכעיס אותי, אבל יש גם ימים כאלו... שאין את הכוח לראות את כל הטוב שה' עשה בשבילי...
ואני מדדה בכוחות אחרונים וכל מה שמצליחה להוציא מהפה זה 'השם בבקשה...בבקשה....תעזור'
אבל בכל זאת כן מודה כמה וכמה פעמים ביום.. לא מתוך הכרח אלא באמת מתוך תחושה אמיתית של הערכה על כל העזרה שלו....
וזהו.... אני קצת בבילבול..דואגת מהרעיון שלא אהיה בבית, ומכל הלחץ והימים העמוסים... אבל הכל באמת קורה כמו שצריך
ואני סומכת על השם על כל דבר שהוא שם לי בדרך...הוא יודע מה הוא עושה....
אוקטובר שמח
עריכה, סטלה, 23:36 :
מחשבה שעברה לי בראש היום: היחסים שלי ושל אלוהים מתבססים בעיקר על שיחות של 'בבקשה' ו'תודה'....
וחשבתי על זה.. אם לא חסר כאן משהו... איזה הלל.. או שבעצם זה תפקיד של אבא- לדאוג לילדיו....
סתם..מחשבות...אין באמת מסקנות, רק מחשבות.....
והשם כרגיל ממשיך בקטעים הזויים וניסים הזויים..... היום באמצע הרחוב פשוט אמרתי לו בקול רם 'השם מה זה מה זה איזה
כיף'...... וחפרתי לו שעה.. חשבתי לעצמי אולי אני באמת טובה..אולי אני באמת מספיק טובה.. שהטוב מגיע אלי חזרה....
עריכה נוספת, 29.9, 11:38:
חלומות שחלמתי בלילה-
1. חלמתי בפעם השנייה השנה שברח לי קקי. בחלום ישבתי באוטו והיה לי ממש קקי והוא התחיל לצאת ואז לקחתי אותו עם היד
שלי וחשבתי מה לעשות עם זה ואז פתחתי את החלון של האוטו וזרקתי את הקקי החוצה.. ואני זוכרת שהיד שלי הייתה מטונפת ומסריחה..
למרות שזה היה קקי קטן....
2. חלמתי חלום שגם כן חוזר על עצמו שוב ושוב בצורות כאלה ואחרות.. שאני בים ופתאום בא איזה משהו ענקי שרוצה להרוג את כולם..
בדרך כלל בחלומות שלי זה מגיע כמו גל צונמי כזה.. אבל בחלום של אתמול בלילה זה נראה פשוט כמו חללית עצומה בגודלה..
ואני הייתי בתוך הים מתחת לפני המים והסתכלתי למעלה ויכולתי לראות אותה מבעד למים... ועליתי למעלה לפני הים הוצאתי את
הראש מהמים והסתכלתי על החללית הדפוקה הזאת והיה קול שדיבר ברקע ממש חזק והסביר שהאירנים שלחו את החללית הזאת
ואז חזרתי מתחת לפני המים והייתי לגמרי אכולת חרדה ואז התעוררתי...
אני צריכה לארוז תיק... אני פשוט אכולת חרדות... הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה להיות מחוץ לבית שבוע...
בלי פונצ'ה שלי..... אני יודעת שיכול לצאת מזה דברים טובים אבל כרגע כל מה שבא לי זה לבכות......
ובלי קשר...... 45.9. אני לא יודעת מה קרה שחזרתי להשקל. אני נשקלת כל יום או יומיים. בשנים האחרונות לא נשקלתי כמעט...
אני זוכרת שלפני כמה וכמה חודשים הכרזתי מול חבריי שאני מתחילה שביתת רעב ושלא יציעו לי אוכל אפילו..
כי התעצבנתי שכולם טוחנים כמו חזירים [בקטע באמת רע, טוחנים בקטע לא אנושי] וזה הרגיז אותי שאני נופלת לשם יחד איתם
למרות שאני בכלל לא רעבה.... וגם אני זוכרת שהתהפכתי אז על לירון שהייתה מהווה לי טריגר ומדברת איתי כל הזמן על דיאטות...
ואמרתי לה שאולי פעם היה לי כוח לצאת מזה אבל מי אמר שתמיד יהיה לי את הכוח לעצור את זה.....
בקיצור כנראה חזיתי את זה מראש... או לפחות אפשר לומר היו סימנים מקדימים.... אין לי מושג מה הסיבה שחזרתי להתעסק במשקל..
תכלס אני לא חושבת שאני שמנה.. אני לא יודעת אם הבעיות וושט גרמו לי להתחיל לרדת במשקל ואז כביכול תפסתי על זה טרמפ
או שהבעיות וושט זה הכל בתוך הראש.... אין לי מושג.... שורה תחתונה אני יורדת במשקל.... וקשה לי לאכול..באמת קשה...
אני שמה לעצמי רבע מהכמות קורנפלקס שהייתי אוכלת בעבר, וגם אותה דוחפת ממש בקושי..... מכריחה את עצמי......
ושמתי לב לאיזה קטע דפוק אצלי...שאף פעם אני לא מאמינה לעצמי וסומכת על עצמי...כל פעם שקורה לי משהו אני אומרת
זה בטח בתוך הראש... או בטח המצאתי את זה... למרות שחלק מהדברים מאוד ממשיים.... למשל הבעיות שינה... בתכלס אני יודעת
שזה לא בראש אלא הן באמת קיימות..... אבל כל הזמן יש איזה חלק שפשוט לא סומך עלי.... אולי כי אני מפחדת שאחרים לא
יאמינו לי..... אין לי מושג..... זה כמו שתמיד כשאני יוצאת מחנות בקניון אני מפחדת שגנבתי משהו בלי לדעת... ותמיד שאני דופקת
למישהו על הדלת אני מתבלבלת ואומרת לעצמי 'בטוח זה לא היום ולא השעה, בטוח המצאתי את זה'......
אוף......אני מלאה בבילבול דפוק............
תגובות
הוסף רשומת תגובה