שלוש שש שש אפס חמש

  החרדה בעיצומה, השם תשמור עלי ותעזור לי לשמור על עצמי תעזור לי להנות מהחוויה המלאת התמודדויות הזו עבורי........   מדבר, הנה אני באה 

תובנות שילדים הביאו אותי אליהן.   כשאני שומרת על ילדים, המון פעמים הם מבקשים שאספר להם סיפור או אעשה הצגה. לפעמים יש ספר ולפעמים מגיע הרגע המפחיד שצריך לאלתר משהו מהראש. ולמה הרגע הזה מפחיד? כי ברגע שמספרים סיפור שלוף מהכיס ברגע, זה בהכרח יגיד משהו מאוד גדול על עצמך, זה נשלף לך מהמגירות של התת מודע ואומר את האמת בפנים... ומאחר ואני בסביבת ילדים, לא כ"כ בטוחה שאני רוצה שתצא בקול רם ומולם.  אז אני יושבת שם כל פעם מחדש ומתחילה לדמיין ולספר סיפור על חיות או אנשים, כל סיפור שונה ומיוחד אבל לכולם מוטיב חוזר: הדמות הראשית היא בודדה, בלי אף חבר, ואז יוצאת למסע לחפש חבר או חברה ובסוף היא מוצאת והם חברים טובים ומאושרים. זה פשוט מצחיק כמה שזה עצוב. הילדים חכמים יום אחד הם עוד יגידו לי מה נסגר עם הסיפורים שלך מה את עד כדי כך לבד? הם כבר שמים לב שהריסים שלי רטובות כל פעם מחדש כשאני מגיעה, לפעמים אני מודה שבכיתי ולפעמים מכחישה.       אתמול שמרתי על ילדה אחת שהייתי גננת שלה בשנה שעברה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאני אצלה בבית, הייתי אצלה פעמיים בערך, אבל זה היה בשעות בוקר-צהריי...

אם אנשים חושבים שאני בנאדם להתהפך עליו הם טועים בגדול. אין לכם סיכוי. בנאדם בדודה מחפש על מי לצעוק עאלק..... עשו לי חור בראש כל הדפוקים האלו פשוט נמאס לי ממשוגעים פעם עוד היה לי כוח להכיל אותם אבל ככל שהאנשים סביבי התחילו להיות יותר ויותר משוגעים ככה נגמר לי מלהכיל אותם וזה רק הפך לחור בראש והכי מעצבן אותי שהם כמו איזה עובש שחור אכזרי הורסים כל מה שסביבם נמאס לי מזה נמאס לי אני מרגישה שאנשים פשוט מפריעים לי להתקדם שאם לא היו סביבי אנשים כרגע היה לי הרבה יותר טוב מפריעים לי פשוט מפריעים אין לי כוח לזה   איכס פשוט גועל נפש.

  איכות חרא כי צולם בפלאפון.. יש עוד כמה תיקונים אבל נראה לי שפחות או יותר פה אני אעצור.. קשה מדי....     אתמול אחרי תקופה שעישנתי כמו חזיר יבלות.. העברתי יום בלי שכטה...עשיתי שכטה ב9 וחצי בערב.... היה לי קשה והגוף שלי לא ידע איך לאכול את זה... באמת אין לגוף שלי מושג מה זה להיות סחי.... כל היום בחילות לא הצלחתי לאכול כמעט..לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.....והיום זה היום השני.......10 וחצי בבוקר ואין שכטה...... השכטה של הבוקר...... בכוונה ניקיתי את הבית שלא יהיה לי... בוקר בלי שכטה...ככ מוזר... אוף תמיד בימים הראשונים שאני עושה הפסקה אני מתהגת נורא ואיום... עצבנית וצועקת ובוכה והתקפי חרדה ואשכרה רעידות יעני... זה תמיד רעד באותו מקום במרכז של הבטן כזה...וגם השיניים מתחילות לנקוש.... אני חושבת שאני אקנה לעצמי קופסת סיגריות שיהיה לי לפחות משהו לעשן כשיש דודה... אין לי בבית כלום אפילו סיגריה מסכנה...יש לי טבק ממש ישן ומסריח שמצאתי במדבר  אני צריכה לזרוק גם אותו.... אוף..........   המערכת עיכול עושה בעיות.... אני לא יודעת אם לקשר את זה למצב נפשי או שזה באמת נטו פיזי... אמ...

אני לא התאהבתי בסכיזופרן עם ריח של הומלס, אני התאהבתי בעולה מאירופה רועה צאן   אני בוחרת גברים לפי צבע עיניים ומה היחס שלהם לבעלי חיים.   אני שונאת את זה שנסעתי כ"כ רחוק בשביל סטוצים. אצלי תמיד היו תקוות לקשרים אבל מה שיצא זה סטוצים.. לא אגרור את עצמי לא לעזה וגם לא לתל אביב. אני יושבת בבית במזגן, מי שמספיק חשוב לו יזיז את התחת שלו.........   שבת שלום!  נ.ב- לא לבזבז כסף ולהחליט עם עצמי דחוף אם לנסוע למדבר או לא. לשלם למכללה.   גברים מהעבר שהופיעו בחיי פתאום בחודש האחרון, הם באו כמו פטריות אחרי הגשם אמיר, שטיינר, דוב, אסף......כמובן שאין לי מה להשוות אף אחד מהסיפורים שהיה לי עם כל אחד מהם..כל אחד סיפור שונה.. אבל ממש מוזר שפתאום כולם קפצו, צצו, נזכרו.... אסף ושטיינר נגיד הם רק רוצים סקס. אבל זה נחמד שהם צצו בחיי מסיבה אחת- אמרתי להם כל מה שאני חושבת עליהם, ואני חושבת שבשביל זה הם צצו. בשביל שאני אוכל להגיד להם מה שאני חושבת עליהם. בימים האחרונים אני מאוד מבולבלת. מאוד מאוד. כ"כ מבולבלת וחיה ע"פ עקרון כל מה שאני מרגישה כלפי מישהו וזה אמיתי ולא שקר שלי לעצמי- צריך...

  אם לא היה את בעיית המרחק ואת העניין שכל הזמן כולם עסוקים, מעגל החברים שלי היה נראה אחרת. וזה מצחיק עכשיו כשכתבתי את זה באמת אני שמה לב שרוב החברים שלי הם עצלנים, כנראה כי פשוט כל מי שאני באמת אוהבת עסוק איפשהו. קשה לי עם עצלנות. גם את החברים שקרובים אלי עכשיו ביומיום אני אוהבת, אבל מרגישה שזו כאילו התפשרות כזו, ולפעמים פשוט רוצה לנתק קשר... לפעמים אני פשוט מרגישה שזה לא האנשים של החיים שלי.... חלק כן... אבל חלק לא....   הסטלות קשות...אני מעשנת מלא לאחרונה.... אולי בגלל שאני בחופש..לא יודעת מניחה שכשאחזור ללימודים לא תהיה לי ברירה אלא  לעשן פחות.. אבל בלי קשר אני צריכה לעבוד על זה.. פשוט מכורה כוס אמק..    לא מצאתי עבודה לקיץ.... האמת שלא חיפשתי.... קיוויתי שינחתו עלי מלא בייביסיטרים וזה לא קרה, היו רק ביטולים..... אני עייפה מדי בשביל עבודה מחורבנת עכשיו...חייבת לנוח...לראות אנשים שהתגעגעתי אליהם [בראש ובראשונה את עצמי....] מקווה ממש שיתנו לי הרבה משמרות בגן החל מסוף החודש...זה יכול להציל אותי ממש...ארים טלפון תכף לברר. במהלך שנת הלימודים לא יהיה לי זמן לעבוד ו...

  -עישנתי יותר מדי -רציתי ממש להיות לבד ולא יצא לי כמעט -התעצבנתי על ילדים שחושבים שמגיע להם הכל, ועל אנשים שמעתיקים הכל מאנשים אחרים- פשוט לא סומכים על הטעם של עצמם   אני צריכה למצוא עבודה לעשן פחות להוציא אישור [מחר יש לי מבחן שינה..] לסיים לסדר את החדר   שונאת את המחשב המעצבן מנוון את המוח   רציתי לכתוב על משהו ושכחתי

  במהלך שנת הלימודים הזו התחלתי לחלום על טיול להודו בקיץ. לא היה לי את הכסף ונשבעתי שאשיג. הגיע הקיץ והשגעתי את הסכום שרציתי בשביל הודו, אבל עכשיו כשזה אצלי בידיים אני מעזה לחלום רחוק יותר, על מה שבאמת אני רוצה כבר מכיתה ז'..... ורק התחזק עם השנים...- לנסוע לראות את הזוהר הצפוני...   אז אין הודו...אני שומרת את הכסף ומתפללת לאלוהים שיעזור לי להגיע ללפלנד בפברואר הקרוב. אבא עוזר לי  וזה ממש משמח, כי בהתחלה הוא ניסה להוריד אותי מזה. הוא עושה לי שיעורי צילום ואני צריכה לעבוד עכשיו על שני דברים באטרף- ללמוד את המצלמה טוב טוב ולצלם המון, בעיקר בתנאי לילה....וכוכבים.. כדי להיות מוכנה לצילום הזוהר =) והדבר השני שאני צריכה לעבוד עליו זה כסף...... כי כרגע חסר לי 7 אלף... וזה לא שיש לי עד פברואר זמן לחסוך.. אני צריכה לסגור את זה כמה שיותר מהר כי המקומות בטיול מוגבלים.. [זה טיול מאורגן של צלמים]....   בקיצור אני לחוצה ופוחדת שזה לא יצליח.. אם זה לא מצליח חס ושלום אז אני עפה להודו בפברואר, או למקום אחר... אבל אם לא  יהיה לפלנד אז יהיה משהו אחר.   ובכלל. אעבוד על זה קשה ...

  ממש עכשיו סיימתי לצייר על הנעליים שפעם היו פרחוניות... גלקסיה!