אני לא התאהבתי בסכיזופרן עם ריח של הומלס, אני התאהבתי בעולה מאירופה רועה צאן
אני בוחרת גברים לפי צבע עיניים ומה היחס שלהם לבעלי חיים.
אני שונאת את זה שנסעתי כ"כ רחוק בשביל סטוצים. אצלי תמיד היו תקוות לקשרים אבל מה שיצא זה סטוצים..
לא אגרור את עצמי לא לעזה וגם לא לתל אביב. אני יושבת בבית במזגן, מי שמספיק חשוב לו יזיז את התחת שלו.........
שבת שלום!
נ.ב- לא לבזבז כסף ולהחליט עם עצמי דחוף אם לנסוע למדבר או לא. לשלם למכללה.
גברים מהעבר שהופיעו בחיי פתאום בחודש האחרון, הם באו כמו פטריות אחרי הגשם
אמיר, שטיינר, דוב, אסף......כמובן שאין לי מה להשוות אף אחד מהסיפורים שהיה לי עם כל אחד מהם..כל אחד סיפור שונה..
אבל ממש מוזר שפתאום כולם קפצו, צצו, נזכרו.... אסף ושטיינר נגיד הם רק רוצים סקס. אבל זה נחמד שהם צצו בחיי
מסיבה אחת- אמרתי להם כל מה שאני חושבת עליהם, ואני חושבת שבשביל זה הם צצו. בשביל שאני אוכל להגיד להם מה שאני חושבת
עליהם. בימים האחרונים אני מאוד מבולבלת. מאוד מאוד. כ"כ מבולבלת וחיה ע"פ עקרון כל מה שאני מרגישה כלפי מישהו וזה אמיתי
ולא שקר שלי לעצמי- צריך להגיד.. אז אמרתי.....ואני עדיין בזה.. אני נשענת על האמת כי הבילבול ככ חזק ואני לא יודעת מה צריך
להגיד ומה לא אז אני מניחה שאם אגיד את האמת ואת מה שאני מרגישה הכל יהיה בסדר.
גם לומדת להגיד לא.....בכל מיני מקומות שלא ידעתי.....ורציתי.. וזה הביא לככ הרבה בלאגן שלא אמרתי לא..
לא יודעת למה לא אמרתי לא.... כי לא רציתי לשבור לב של מישהו? כי רציתי לתת את הנפלא ביותר? ומה אז?
זרקו אותי שוב ושוב.
אני לא מבינה. כשהפסקתי לשכב עם הבני זוג שלי- איך הדברים לא היו לי ברורים? שאני צריכה פשוט ללכת? הייתי קטנה ומיהרתי לגדול.
עסקתי בלעשות להם בחינות, מי מסוגל לאהוב אותי גם בלי הפיזיות. אבדה החזיק הכי הרבה זמן בלי מגע אבל גם הוא עזב בסוף.
מסכן. אפילו נשיקות לא היה. היינו שנתיים ביחד, מתוכן החצי שנה האחרונה ללא מגע......
זה לא היה רק לעשות להם בחינות.. הגוף שלי גם פשוט לא יכל לשאת מגע... מזה זה התחיל...אחר כך זה הפך להיות בחינה..
לראות מי מסוגל לחיות עם זה, איתי, כמו שאני...
אוף..אוף... איזה ימים מבלבלים.. אני אומרת תודה לאלוהים שהוא מחזיק אותי די למעלה והוא איתי ועוזר לי..בלעדיו הייתי כנראה בקרשים
עכשיו... ובלי פונצ'ה האהובה שלי.....שהיא החברה היחידה שלי האמיתית באמת......
אמיר היה פה אתמול..... לא ראיתי אותו קרוב לחצי שנה. הוא גם היה הבחור האחרון שהייתי איתו לפני שפתחתי בהתנזרות האחרונה.
עכשיו כשחושבים על זה זו ממש לא ההתנזרות הראשונה. מה ששונה עכשיו זה שכל ההתנזרויות האחרות היו בזמן קשרים...
כשראיתי אותו צפו המון רגשות שכנראה קיוויתי שלא יצופו...קיוויתי שההדחקה תעבוד לי טוב יותר אבל אהבה?...
היא לא דופקת בדלת...... ואמיר? הוא יחף וממלא אותי בכזאת שמחה......כזאת הרגשה נעימה......
אני מרגישה לידו כמו שהרגשתי בגילאי 13-14... בהתאהבויות הראשונות....זה ממש מוזר אני אפילו קצת מובכת מול עצמי כשאני
חושבת עליו..
וכנראה לא רציתי להודות בזה כי זה קצת מוזר בגיל 21 לחטוף כזה קראש..לא היה לי אחד הרבה הרבה זמן... קראש כזה מפגר
כמו בסרטים של לשבת לחשוב עליו ולבכות...לעזאזל....איך נפלתי ברשת המביכה הזאת......
ואולי גם לא רציתי להודות בזה כי הוא לא רוצה....אבל אני רוצה להגיד לו בכל זאת.. אין לי מה להפסיד....חשוב להגיד......
נמאס לי מכל הרגש הזה.... מהמזל דגים הזה.. זה מעייף....
אני מושפעת מכל מני סיפורים לא נעימים מבחוץ.... ודווקא היו לי כאלו ימים שמחים...זה לא שעכשיו אני עצובה.. אבל זה משפיע עלי
ומוריד אותי למטה.... כאילו אין סיכוי לעבור יותר מ3 ימים פשוט בשקט..... זה כמו שאי אפשר לצאת מפוקס עם חולצה חינם.....
אפשר להשתמש בתווי קנייה רק על הקולקציה החדשה והיא יקרה.
קיבלתי את התווים האלו כשהשתתפתי במחקר על בני אדם חחחחחח... זה ממש מצחיק....הייתי הופכת את זה לג'וב...
אני חושבת שהדבר היחיד שיכול עכשיו לשמור עלי בפיקוס ובאנרגיה טובה זה מסגרת מסודרת..עבודה עם ילדים....
זה יכול פשוט להציל אותי....אני זוכרת שרק התחלתי לעבוד בגן...קראתי לזה אישפוז יום.....לפני שנכנסתי לשם חשבתי
שהמוצא האחרון זה גהה.... אבל בגן היה לי אישפוז מצויין.... ארוחות מסודרות...אהבה ללא תנאים......
אני מתה שהם יקחו אותי לעבוד. הלוואי ויכולתי להתחייב להם לכל השנה אבל אני לא יכולה בגלל הלימודים...כרגע אני בגדר מחליפה..
מקווה שיתנו לי המון משמרות.....כל יום משמרת....... אני צריכה שמישהו ישמור עלי......
אתמול נגמר לי החומר ואמרתי לעצמי שכשהוא יגמר אני לא אקנה עוד לתקופה...גם כי זה קורע לי את הכיס וגם כי זה עושה אותי עצלנית
ומבולבלת..... ואז קרה לי מה שקורה לי תמיד כשנגמר לי החומר....אולי אני מזמנת את זה .. לא יודעת... פשוט מופיעים מסביבי אנשים עם גאנג'ה
ונותנים לי.... שחס וחלילה לא אשאר בלי..... ואני איפשהו מקווה להשאר כבר בלי...כי כשיש זה מתעשן אין סיכוי שזה ישב במגירה
ולא אגע בזה...... לפעמים אני חושבת להחביא את זה גבוה איפשהו כדי שאני אולי אתעצל כל פעם לטפס.....
אז היום היה אמור להיות היום הראשון בהפסקה....אבל זה ידחה למחר-מחרתיים, שוב, כשיגמר.... ואז אני לא קונה לתקופה.....
עד שאני אשבר.... אם חברים יציעו לי סבבה אין לי בעיה לעשן מדי פעם עם חברים.... אבל זהו לא קונה....מינימום חודש.
אתמול עשיתי את הראש הראשון שלי ב2 ורבע בצהריים והייתי ערה מ9.... וזה היה קשה...ב1 בצהריים זה התחיל להיות קשה...
בדרך כלל הראש הראשון בא כשאני עוד במיטה עם עיניים חצי עצומות......
יהיה לי קשה אבל אני חייבת להכנס לפרופורציות בקטע הזה....זה מעגל שתמיד חוזר על עצמו...אני מעשנת לאט לאט מגדילה כמויות
עד שאני מגיעה למצב-חזיר אפשר לקרוא לזה..... ואז מחכה שהחומר יגמר כדי שלא יהיה לי מה לעשן....מנסה להפסיק....מפסיקה לחודש....
ואז קונה מלא ומסיימת את זה בשבוע......בגלל הדודה שהצטברה חודש.....כוס אמק!
הפעם זה לא יהיה ככה....די....
לא עם סמים ולא עם בחורים ולא עם אוכל ולא עם שינה ולא עם לימודים ולא עם חברות. לא ככה. הכל הולך להשתנות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה