שלוש שש שש אפס חמש

  כותבת לעצמי, למען הסדר, הזיכרון.   יום ד'- הלכתי לבקר את סבא, התעלפתי באוטובוס באמצע ת"א, נפגשתי עם איילת יום ה'- נסעתי עם אן ללוות אותה לקעקוע שלה, נמאס לי מהעולם ומבני האדם בצורה מאוד קיצונית וברחתי [פיזית] הביתה. התחלתי לרוץ לא יכולתי לחכות לעוף משמה. בערב האקס הזמין את החברה הכי טובה שלי לעשן ואותי לא. לעשות דרמה? לא לעשות דרמה? הרי ברור שזה מכעיס אותי מאוד והכי הייתי מעדיפה שהיא לא תלך לשם בכלל, אני חושבת שזה היה הכי מכבד אותי אבל היום בופים חינם הם במקום הראשון. לאחרונה אני שותקת המון, המילים נראות לי מיותרות מאוד. גם כל מה שאנשים אומרים לי נשמע לי זיון שכל ומטומטם, כל מה שאומרים לי אני עונה "אהא". וזה לא שאני לא מקשיבה, אני כן. אבל מילים זה מיותר הרבה פעמים. אהא מספיק. מתפוצץ לי הראש וחזיתי את זה שאני הולכת להתמוטט לפני הטיסה, שדרך אגב גיליתי היום שאני טסה יום לפני מה שחשבתי, שזה ממש שימח אותי מצד אחד, כי זה יום אחד פחות לחכות. מצד שני זה הלחיץ כי פחות זמן לארגן הכל, ומצד שלישי פשוט הרגשתי מטומטמת כי מי מתבלבל ביום טיסה שלו?   עכשיו חמישי בלילה. מחכה לשי...

  יכולנו לשכור את הדירה המזדיינת הזאתי ביחד, אם רק היית אוהב אותי, אבל לא אהבת, וזו הסיבה שאנחנו לא שוכרים אותה יחד. כמובן שהיה עדיף לסיים את זה בשלב מוקדם ולא באמצע טיול בחו"ל או אחרי שאנחנו גרים ביחד, הרי בכל מקרה זה היה צף מתישהו שאין לנו מה לחפש ביחד. כלכך נבהלתי בזמנו ששני האנשים הכי קרובים אלי מדברים על טיסה לחו"ל בלי תאריך חזרה... כל כך נבהלתי שגם אני הזמנתי לעצמי כרטיס טיסה. אם כולם טסים, מה, אשאר כאן לבד? ובינתיים אני היחידה שעולה על המטוס עוד כמה ימים.... למה כל כך קשה למצוא אהבה? איזו שאלה מטומטמת.   אף פעם לא הבנתי את האנשים שאומרים שהם רוצים לבכות והם לא מצליחים. זה משונה לחשוב על זה שבאמת אני בוכה פחות לאחרונה. אני כן בוכה. אני זוכרת. נראה לי שבכיתי בחיסון האחרון, אבל לא בגלל החיסון בגלל משהו אחר. לאחרונה אני מרגישה פעם ראשונה את ההרגשה של אני רוצה לבכות ולא יוצא לי... משונה.   כל פעם כשסבא לא מרגיש טוב אני מאוד מפחדת ומתפללת שלא יקרה לו כלום. שלא ילך עדיין, רק עוד קצת. זה לא פייר זה קצת אגואיסטי מצדי לדמיין אותו רוקד בחתונה שלי ומכיר את הילדים שלי. זה כאילו...

  הרבה לחץ ודברים לעשות, מקפידה זמן מנוחה בימים האחרונים. מדליקה את המנורת מלח ומקפיאה את החדר עם המזגן וסופרת וסופרת וסופרת. נא להרגע. אתמול עשיתי הרבה מתיחות והיום שחיתי וכמה שלא נעים לי בתוך מים אני יוצאת מאוד משוחררת והכאב גב כרגע הרבה יותר סביל ממה שהוא היה אתמול בבוקר.   נסעתי פעם שניה לבד ברכבת. הזמנתי טוסט בפעם הרביעית! דברים שנשמעים לאחרים כלכך יומיומיים ופשוטים.. [לא לשכוח אתהחלום עם הבית שנשרף כל הזמן] בנסיעה השניה ברכבת לבד כבר לא בכיתי כמו בראשונה. אפילו די זכרתי את הדרך והייתי ממש אמיצה! כל הכבוד.   נסעתי לחברה לישון אצלה בחיפה, ולבלות איתה יום בעבודה שלה בבית ספר לילדים עם פיגור קשה. לא היה לי מושג איך אני אגיב... זה יכל להיות שוק, זה יכל להיות כלמני דברים... האמת שהרגשתי שם מאוד טבעי ונעים עם הילדים. הם היו מאוד מתוקים.. הייתה שם גם חתולה מתוקה ונוכחות של משהו פרוותי תמיד שומרת עלי באיזון.   אחרי חיפה נסעתי לת"א למפגש של פורום אופנה אלטרנטיבית. רוב החברה שם צעירים ממני וכמובן כל אחד במקום אחר בחייו. אני גולשת בפורום כבר כמה שנים וזה מצחיק לחשוב שפעם ח...

  אוגוסט חודש חם מאוד בארץ ישאל. החודש בו יש לי מספיק כסף בחשבון ואני אורזת את הדברים שלי ונוסעת. הסתכלתי בבלוג שלי באוגוסט של שנה שעברה, זה היה בדיוק לפני הטיסה לאמסטרדם, והיה שם תקווה ודיבורים על אפריקה. לא זכרתי שהרעיון הזה מתהווה בי כבר מאז, אבל תכלס אפריקה זה חלום שיש לי מאז שאני ילדה- אפילו מסומן לי באטלס שהיה לי בתור ילדה בעיגול. להגיע לשם.   בטח באוגוסט של שנה שעברה לא חלמתי בכלל שבשלב זה של החיים שלי התרמיל כבר יהיה כמעט ארוז עד הסוף. לפעמים רע לי ששואלים אותי איפה באפריקה ואני אומרת דרום אפריקה. לפעמים עצוב לי שאנשים זורקים את זה שזה מקום אירופאי או שקוראים לזה האמריקה של אפריקה, אבל אני חושבת שזה בחירה נכונה ונחיתה רכה לתוך יבשת מבולגנת. נחיתה רכה בשביל בחורה כמוני שצריכה את זה, כי אפילו להגיע מהמרכז לחיפה כרוך בבכי בשבילי, בכי של פחד מלהתרחק מהבית, ללכת לאיבוד. כלי תחבורה הם מפלצות.    אני אגיע לדרום אפריקה בעוד 13 ימים בדיוק.. לא להאמין שהזמן זז. כמעט הכל כבר מוכן אפילו ארוחה צמחונית במטוס... הוכחה שהזמן זז זה כשאשה יולדת, כי אז אתה נזכר ביום שסיפרו לך ש...