יכולנו לשכור את הדירה המזדיינת הזאתי ביחד, אם רק היית אוהב אותי, אבל לא אהבת, וזו הסיבה שאנחנו לא שוכרים אותה יחד.

כמובן שהיה עדיף לסיים את זה בשלב מוקדם ולא באמצע טיול בחו"ל או אחרי שאנחנו גרים ביחד, הרי בכל מקרה זה היה צף מתישהו

שאין לנו מה לחפש ביחד.

כלכך נבהלתי בזמנו ששני האנשים הכי קרובים אלי מדברים על טיסה לחו"ל בלי תאריך חזרה... כל כך נבהלתי שגם אני הזמנתי לעצמי כרטיס טיסה. אם כולם טסים, מה, אשאר כאן לבד? ובינתיים אני היחידה שעולה על המטוס עוד כמה ימים....

למה כל כך קשה למצוא אהבה? איזו שאלה מטומטמת.

 

אף פעם לא הבנתי את האנשים שאומרים שהם רוצים לבכות והם לא מצליחים. זה משונה לחשוב על זה שבאמת אני בוכה פחות לאחרונה.

אני כן בוכה. אני זוכרת. נראה לי שבכיתי בחיסון האחרון, אבל לא בגלל החיסון בגלל משהו אחר. לאחרונה אני מרגישה פעם ראשונה את ההרגשה של אני רוצה לבכות ולא יוצא לי... משונה.

 

כל פעם כשסבא לא מרגיש טוב אני מאוד מפחדת ומתפללת שלא יקרה לו כלום. שלא ילך עדיין, רק עוד קצת. זה לא פייר זה קצת אגואיסטי

מצדי לדמיין אותו רוקד בחתונה שלי ומכיר את הילדים שלי. זה כאילו הוא ניסה ללכת כבר כמה פעמים השנה, והתפילות עצרו אותו. אני מושכת בו ולא משחררת ולא רוצה שהוא ילך. סבא שלי. אל תלך, רק עוד קצת. עד שאני אחזור מאפריקה. עד שאמצא אהבה.