שלוש שש שש אפס חמש

 לפני 6 שנים, ביום הולדת 14, עצר אותי אדם ברחוב ונתן לי ספרון עם קטעים שהוא כתב. בתוכו הקטע הבא:   האיש העצום איתי בן ישראל תנו לי לצאת! תנו לי לצאת! צעק מבפנים האיש העצום. ואלוהים שלח שליחים ומורים לפרוץ מחסומים של איש עצום רגיש ואמיץ. והיתה אף אחת שהשליכה כפית אל התא והוא החל לחפור בקיר במרץ אך נדמה היה לו כאילו כפית אחת לא מספיקה ... תנו לי לצאת! החל לרוץ כמשוגע בתאו החל להתרגש ולרעוד ולא יכול היה לעצור. והמלאכים בשמים תמהו ושאלו- כיצד זה נתקע איש כה עצום בגוף כזה מוגבל ובנפש כה מסובכת? ואלוהים כהרגלו שתק ולא התערב. אולי כי הוא יודע שאנשים עצומים מסוגלים להסתדר לבד או להעזר באנשים עצומים אחרים כי הרי אנשים עצומים הם בעצם אלוהימים קטנים.     קראתי עכשיו בבלוג שלי את חודש יוני של כל שנה. לראות האם המצב מזכיר בצורה כלשהי את התחושה של יוני הנוכחי. קודם כל הופתעתי לגלות שאני אחלה בחורה, ולא כזאת טיפשה כמו שחשבתי. זה היה די נחמד לעשות את זה. אולי אני אעשה את זה כל חודש.   עוד 53 ימים אני בבקתת עץ בפורת אליזבת עם נוף לים. בים הזה יש לוייתנים וכרישים והכל. אני מציצה ...

  דיברתי עם עוד מישהו. עוד קצוות נסגרים. ומסתבר שההוא שרצה מאחור, גם יש לו חברה בנוסף להכל. עוד אחד ששכח לספר לי.   תספר לי מי אתה בכמה מילים- "טיפש אלכוהליסט פזיז יפה מתוסבך אנרכיסט רוקיסט קשב וריכוז הזיות פחדים סטיית תקן 1 טבע בעלי חיים"     me: ואני בכלל לא זוכרת מה אמרתי, רק שעשיתי קצת בלאגן. אז סליחה יעני אם אמרתי דברים לא נעימים Report  ·  8:04pm אני לא לוקח ללב   [זה כי אין לך לב]  

  הפחד לדבר אנגלית נובע קודם כל מהפחד לדבר. בכללי לדבר. אני שונאת את איך שאני נשמעת מאז שאני קטנה. מאז שאני קטנה לא יכולתי לשמוע את עצמי, אולי בגלל איך שחשבתי שאני נשמעת לאחרים, שזה נורא ואיום.   הפחד לטוס. הפחד לסגור עיניים ליד אנשים. היום אני עושה את זה כתרגיל. פשוט תרגיל. לנסות כמה שאני יכולה.   ההוא ששקל מאה קילו. ההוא המורעל צבא. ההוא שהתעטף. ההוא שלא היה לו לב.   ההוא שנבהל. ההוא שאני לא רוצה לזכור. ההוא שרצה מאחור, ולא הסכמתי לו והשארתי לו בכוס את המים החיים על השולחן שיטעם בבוקר איזה טעם של אניס. השארתי גם מכתב ולקחתי מונית הביתה.   שמתי לב שעם בר ודר היה יותר פיזי כי היה פחות רגש.  [הדמיון בין השמות מטריד. ובכלל. מספיק לצאת עם מוזיקאים עם דגש על בסיסטים עם שריטה לסיטאר.] בר גם נלחם עלי בפיזי [שזה רק מראה כמה הוא לא מחובר לצד הרוחי שלו]. גנטלמנים מברזל יוצאי צבא.   סוגרים קצוות, עם כולם, עם הכל. עם הדברים שהכי לא רציתי להעלות במשך חודשים או שנים.   אנשים מדברים איתי על לאהוב את עצמך או להנות מהדרך. מהמילים האלה שרודפות אותי פתאום במן גשם כ...

  נגיד בשנתיים האחרונות נפתחו לי כמה ערוצים חדשים במוח אז זה אומר שיש עוד אין סוף ערוצים נוספים שיפתחו לאט לאט ואז חשבתי אלוהים כמה המוח האנושי מסוגל להכיל   כל מחשבה היא חדשה גם מחשבות שחוזרות על עצמן לדוגמא 'אני חייבת להרזות' כל פעם שהן באות הן חדשות. וזה אומר שכל יום אתה לומד עוד ועוד.   הלכתי לבדיקת ראייה. אני חושבת שהתדרדר לי המספר מרוב שאני פותחת את העיניים גדול, רק לראות עוד ועוד. התעייפו כבר.

  נוצה חרוצה בחוזקה נעוצה בתוך פעמון מבטון תלוי מלמעלה מתוך השמים מתוך העולם העליון   ואיש הקרטון עם עדר של צאן בדמיון הם המון   סבתא שלי אמרה לי כשהייתי ילדה להסתכל תמיד על דברים כמה שיותר רחוקים וירוקים. לאחרונה אני מיישמת את זה כל יום. זה אפילו יותר נעים בלי משקפיים ואחר כך הראייה נהיית חדה כלכך. אני מרגישה שהלכו לי העיניים והראייה ממש התדרדרה, וגם הגוף כולו מנוון. משתדלת לאחרונה לרוץ ולעשות הרבה תרגילי עיניים, וחושבת על זה שמה שסבתא אמרה נשמע כמו לגליזציה. רחוק, וירוק.   אני עושה גם מתיחות לגב ואמא מטפלת בי יפה לאחרונה. לפני כמה ימים היא עזרה לי עם הגב ואז אמרה שכדאי לי לשתות כוס מים, והיא טפטפה לי משהו לבפנים שאני אשן טוב והרגשתי בטעם אבל לא כעסתי עליה שתיתי הכל. רציתי לישון.   אבא רוב הזמן בחו"ל ולמרות שרוב הזמן הבית ריק אני רוצה לצאת מכאן.   קראתי שוב ושוב את לוח השנה לנפש ופתאום הכל התחבר. אני הולכת הרבה ככה בלי משקפיים ואני לא רואה כלום, הכל מרוח הודות לגנים שעוברים כלכך חזק. לפעמים גם הולכת בעיניים עצומות. בכביש משתדלת להסתכל. חשבתי שאתקע בחודש מא...

  קשה לי קשה לי אני מבועתת מהעתיד אני לא מסוגלת להכיל את היום יום משוגע הזה יותר   ואין לי בחור לישון איתו בלילה כשאני מפחדת   טוב אני לא אפריע לך להמשיך הלאה לילה טוב וטיול מוצלח Report  ·  2:45am thanks! good night! אז נסעת לחו"ל לאכול פטריות, ואתה לא מתקשר..ולא תתקשר. לעולם. אני לא אתקשר יותר גם. לא אליך ולא לסטוץ המטומטם שהיה לי בנסיון להשכיח. בסופו של דבר אני פה לבד... תמיד כשאמרתי לך "עוד מעט אתה תטוס ומה יהיה" אמרת לי שנראה כבר מה יהיה... לא ידעתי שאתה מתכנן לעזוב אותי ושזה פשוט יפתור את הכל. אם באמת היית רוצה יכולנו להחזיק קשר...אבל תכלס...לא רצית אני לא מאמינה איך נתתי לעצמי להיות עם בנאדם שלא הסכים להגיד אני אוהב אותך מה עבר לי בראש אולי איזה שריטות שהאקס שלפניו השאיר שם. אחריו סוג של כיביתי את הרגש בכל הנוגע למערכת יחסים....אולי בגלל זה גם הצלחתי להתחבר יותר לסקס. כי סקס זה דבר של חיות. אבל אם אין רגש יותר קל פשוט לעשות את העניין החייתי. והקשר שלנו היה די כלום. מדהים איך אני יכולה לשכנע את עצמי שכרס לבנה ושעירה זה מושך. כמה אני יכולה לשקר לעצמי כדי שי...

  חלמתי חלום. אני לא זוכרת טוב אני רק זוכרת חלקים. אני זוכרת שאני באפריקה, בכלא. אני ועוד מישהו בורחים מהכלא, מתאהבים, ואני אומרת לו לבוא איתי לישראל. הכלא היה מאוד מסובך והכל היה מלא בטריקים שמקשים על הבריחה, והיו לנו גם בגדים של אסירים. הם היו לבנים והיה כתוב עליהם משהו בשחור. היו שם מדרגות נעות, שכל פעם משנות את הכיוון. פעם עולות פעם יורדות, כדי לבלבל את האנשים. צריך לתזמן טוב. גם במדרגות יכול לעבור רק איש אחד כל פעם כי יש שם איזה משהו שישר נסגר וחוסם את המעבר, ואז הוא גם לא יכול לחזור אחורה.   איך רצנו וחיפשנו רכבת מאפריקה לישראל. בדרך ראינו איש לבן ורזה וגבוה, לבוש רק בתחתונים, מהלך עם כלב עצום ואריה.   אני זוכרת ששטנו בנהר. בנהר היו פילים והוא היה מאוד עמוק והם היו מתחת למים. רק הראש שלהם קצת בלט, ולכולם היו עיטורים לבנים על הראש. היו שם גם קרנפים וקרוקודילים, ובאיזשהו שלב נתקענו בקרנף והסתובבה לנו הסירה. אני זוכרת שהאיש אמר שהוא יהיה זהיר ושאל אותי איך הוא נוהג. אמרתי לו שאני מפחדת.   זוכר שעברנו ליד האנשים מהכלא ושיחקנו אותה עיוורים שלא יזהו אותנו? זוכר ...

  זהו... נרשמתי ללימודים ולהתנדבות בפורת אליזבת. היום בעזרת השם כבר יהיה כרטיס טיסה.. כל כך חיכיתי לזה ואני אמורה להיות מאושרת עד הגג, אבל ביומיים האחרונים קרו כמה דברים שערערו אותי ואולי זה גם זה שאני אמורה לקבל. בישיבת צוות האחרונה עשינו מדיטציה בדמיון מודרך. אני מאלה שאף פעם לא יסגרו את העיניים כולם היו עם עיניים סגורות ואני ראיתי אותם והם לא ראו אותי. אבל זה לא חשוב. מה שאני מנסה להגיד זה שבהתחלה היה לי קשה להכנס לזה אבל יצאתי משמה עם תובנות גדולות וזה היה ממש מוצלח. לכבוד שבועות הסתכלנו מה מכיל הטנא שלנו, ופתאום ראיתי בבירור מה הוא מכיל. היו שם מפות. מפות זה דבר מאוד חשוב כי זה הסבר על דף שמכוון אותך. היה שם בוץ וממתקים וכמה חתיכות נייר שאני קוראת להן היפרגרפיה.   גיליתי שיש לי אלתיומטר, וזה היה הגילוי הכי חשוב   אני אתלבש עכשיו ואצא עם פונצ'ה, אחר כך אלך לעבודה. אני בבית ב4 וחצי. דברים שאני חייבת לעשות היום: לקדם את עניין הכרטיס טיסה. לעשות כבר את הפלאייר המזדיין.