לפני 6 שנים, ביום הולדת 14, עצר אותי אדם ברחוב ונתן לי ספרון עם קטעים שהוא כתב. בתוכו הקטע הבא:

 

האיש העצום
איתי בן ישראל

תנו לי לצאת!
תנו לי לצאת!
צעק מבפנים האיש העצום.
ואלוהים שלח שליחים ומורים
לפרוץ מחסומים
של איש עצום
רגיש ואמיץ.
והיתה אף אחת שהשליכה
כפית אל התא
והוא החל לחפור בקיר במרץ
אך נדמה היה לו כאילו
כפית אחת לא מספיקה ...
תנו לי לצאת!
החל לרוץ כמשוגע בתאו
החל להתרגש ולרעוד
ולא יכול היה לעצור.
והמלאכים בשמים תמהו
ושאלו-
כיצד זה נתקע איש כה עצום
בגוף כזה מוגבל
ובנפש כה מסובכת?
ואלוהים כהרגלו
שתק ולא התערב.
אולי כי הוא יודע
שאנשים עצומים
מסוגלים להסתדר לבד
או להעזר באנשים עצומים
אחרים
כי הרי אנשים עצומים
הם בעצם אלוהימים קטנים.

 

---

 

קראתי עכשיו בבלוג שלי את חודש יוני של כל שנה. לראות האם המצב מזכיר בצורה כלשהי את התחושה של יוני הנוכחי.

קודם כל הופתעתי לגלות שאני אחלה בחורה, ולא כזאת טיפשה כמו שחשבתי.

זה היה די נחמד לעשות את זה. אולי אני אעשה את זה כל חודש.

 

עוד 53 ימים אני בבקתת עץ בפורת אליזבת עם נוף לים. בים הזה יש לוייתנים וכרישים והכל. אני מציצה מהחלון ורואה ג'ירפה

גבוהה ויפה. אני שמה שיר של מלך האריות ושואגת את עצמי החוצה.