אתמול באתי לתומר. זאת פעם ראשונה שלא הסתכלתי עליו בזמן שיחה. הספקתי לצלם אותו ואפילו להקליט אותו. פתאום ששמעתי את זה היום קלטתי כמה זה יצא דרמטי וזה אפילו טיפה טיפה מצחיק. כאילו זה היה מבויים. ישר משם הוא שלח אותנו לגהה, לאשפוז יום. היה מאוחר ולא כלכך היה עם מי לדבר אז אמרו לבוא ביום ראשון. אחותי אומרת לי לא להתאשפז, היא אומרת שמצידה היא תבוא כל יום לשמור עלי. כנראה אני אקשיב לה. פה נורמלי לי מדי ושם מטורף מדי. בביצפר לא רוצים לתת לי לבוא, מדברים על חתכים בידיים. אף אחד לא ראה את הידיים שלי, אז למה מזיינים תשכל. חתכים בידיים בלההההה בלההההה בלללללללללללללללהההההההההההההההה סכנת חיים סכנת חיים סכנת חיים. הצחיקו אותי. אני לא מאלה, צאו מהסרט, אני מהפחדנים, מאלה שמנסים כל הזמן להיות נורמלים וכל פעם מחדש נופלים אחושרמוטה מעניין למה, אולי כי אני לא. בכל מקרה, אין מה לדאוג. את התעודת הצטיינות תקבלו בסוף השנה כנראה. ביום שני אורי בא עם החברה החדשה שלו. רוצה בטירוף להתחתן. העיקר שהוא מאושר. [?] כל הזמן כמעט מסתפרת. כל הזמן כמעט.
רשומות
לא נגעו בי כבר יותר מחודש. הייתי רוצה שיזיינו אותי. בחודש האחרון התנשקנו אולי פעמיים. אין לי למי להתקשר ואין לי למי לבכות ואני חותכת עם הסכין של הפימו, מתפללת לחטוף איזה זיהום. מדמיינת איך אחרי שחתכתי אני מקשקשת על זה עם הטוש הגדול השחור, אחר כך מורחת על זה בוץ. שום דבר כבר לא עושה לי את זה. גם לחתוך לא כלכך, אבל מרוב שהגעתי לייאוש ובדידות אידיוטית חזרתי לדברים פתטיים. אתמול סיפרתי לתומר על העיוותים החדשים. הפרצוף שלי הוא כמו ספירלה. כל פעם צד שמאל עולה למעלה וימין יורד למעלה, זה קצת נראה כאילו יש לי עין עצלה פתאום, והגבות גם משתנות. זה נראה כאילו הרגע ראיתי את הדבר הכי מפחיד בעולם. פרצוף מבועת כזה. מזכיר לי את הפרצוף של זאת ששיחקה את אמילי בסרט "השדים של אמילי". בדיוק כשהיא רואה את כולם נהיים כמו שטנים כאלה והיא מתחרפנת לגמרי ובורחת. ככה אני מרגישה, כמו שהיא הרגישה באותו רגע. אני באמת מתחרפנת מרגע לרגע. אני מסוכנת, תיזהרו ממני. גם לעצמי אני מסוכנת. גם לפונצ'ה, לאמא, לאבא. הידיים שלי קפואות ויש לי שריטה על המצח. חסרות רק עוד 2. כולם עצובים למה היא ניסתה להתאבד ולא ביק...
23.11.08
זה התאריך שהחיים שלך יכלו להסתיים בו. התאריך שכמעט איבדנו אותך. זה קטע כזה, שרק עכשיו אני שומעת על זה. לא שאני כל כך קרובה אליך, אבל סתם. קרה כל כך הרבה ולאנשים אין מושג. רק לפני כמה ימים השתוללת במסיבה. אין ספק שאת מסתירה טוב טוב את מה שעובר עליך. חשבנו לעצמינו אם תכננת את הכל, או שזה היה ככה פתאום. הוא אומר שלדעתו תכננת. ובכלל, עכשיו כשחושבים על זה, אחרי שזה קרה, אפשר למצוא רמזים. פעם דיברתי איתו על זה, שאת מהאנשים השקטים האלה שיום אחד נשמע שהם התאבדו. כששמעתי על זה לא ידעתי מה להרגיש או לחשוב, זה היה כמו סיוט ישן ומודחק שפתאום מתגשם לי מול הפרצוף. יש לנו תמונה אחת ביחד. צילמתי אותה כדי שאם תמותי יום אחד תהיה לי מזכרת ממך. אחרי שבר נפטרה הפכתי את כל המחשב והתחרפתי כשגיליתי שלא הייתה לי אפילו תמונה אחת איתה. מאז, אני מצטלמת עם אנשים כדי שאם הם ימותו לי פתאום תהיה לי מזכרת. שאני אוכל להסתכל, לראות איך עמדנו קרוב וחייכנו. כמה זה מוזר שאנשים פתאום נעלמים. אם שבו וניסים היו שומעים הם היו משתוללים. הם יודעים איך זה לאבד בת. ובכלל, כל החברה פה, אפילו לא עיכלו את זה שברי לא פה. תמיד ממש רצית...
נתפוס קולומביאניייי
כן קולומביאניייי נתפוס קולומביאני כי ככה הוא אמר! פידם! פידים! אביגידיבום בידם! לשם, נלך, נלך לחפש אותם! פידם! פידים! אביגידיבום בידם! סההה אביגידיבום אביגידיבים בידם!!!!!111 חזרתי מטיול שנתי ישר לתוך פסטה ברוטב שמנת ומשם למסיבה ג'קוזי בלאגנים מחר פוסט, היה בן של זונה!~
אני לא מאמינה
שאני בוכה בגלל הבת זונה הזאת למה מה אני מעדיפה להיות אני ולקבל את הירידה המפגרת שלה ולא להיות זונה בת זונה כמוה יופי, אז את בלונדינית עם עיניים כחולות מותק, באנו מאותו חור, שלא תחשבי שאני לא זוכרת איך ירדו לך על הצורה ביסודי אז אני הייתי שפמנון, אבל את היית שטוחה עם אף ענק, אפילו שכל אין לך, רק אף מהלך ואני לא סובלת אותך את שומעת אותי!? לא סובלתתתתתתתת אותך ואנשים מסריחים כמוך חשבתי שבאיזשהו שלב אנשים כמוך מתבגרים ועוברים את השלב של לרדת על כל אחד שלא "מקובל" כמוך אבל וואלה מסתבר נשארת אותה זונה מטומטמת אני שונאת אותך, ואני ממש ממש רוצה שתמותי, לא אכפת לי כמה כאב זה למשפחה ולכולם את יודעת מה? עדיף שמישהו שממש ממש קרוב אליך ימות, ככה את זאת שתסבלי בא לי לשרוף את הפרצוף הזה שלך את לא יודעת כמה עצבנת לי תצורה אני שונאת אותך אני שונאת אותך והלוואי שהיה לי מספיק ביטחון להגיב לך לבוא אליך לתת לך מכות אני פשוט שונאת אותך ואת זה שאני פאקינ בוכה בכלל אנשים כמוך ואני שונאת את זה שאני אוטוטו בת 18 והסרט הרע הזה עדיין לא נגמר
למה אתה לא מתקשר אלי כבר עברה חצי שעה וזה אם מוותרים לך יש לי באף נזלת מעורבבת עם דם וחלקיקים כימיים כתומים אבל לא בכיתי אני לא יודעת איך יצא שלא בכיתי זה שיר עצוב בלי חרוזים שורף לי במערות בתעלות שוב כל הציטוטים הישנים עולים לי תמיד הם עולים בדיוק אותם ציטוטים זה קטע האינטרנט לא עובד והשכל לא עובד והעיניים לא עובדות רק היד עוד קצת עובדת כנראה בכל זאת זה הצד החזק שלי. זה גורם לי לחשוב שאולי באמת אחרי שאני אמות היד שלי עוד תפרפר קצת, תיצור אמנות אחרונה. כשההיגיון נרדם השדים מתעוררים. ואת ההשראה לקחתי מפה: התאהבתי בגויה לגמרי. עשיתי שינוי קטן בחדר והוא עוד לא גמור, וחלק מהשינוי יהיה לתלות כמה עבודות שלו. הוא באמת גאוני. אין מה להבהל, השיר והעבודת פוטושופ הם תוצאות של התקף חרדה קטן [ענק] שתקף אותי אתמול. הכל כבר בסדר. הכל בסדר.
קצת תמונות.
התחיל חודש חדש אז אין כזה דבר לא לעדכן... סך הכל נראה לי שהכל בסדר איתי.. "כל לילה עולה לשמים רק כדי ליפול ספוגת כאבים ושורף לי נורא בעיניים"