אתמול התקלחתי. וזה לא מובן מאליו. אבל אל תמהרו לשמוח. זה לא אומר שום דבר על שינוי במצברוח שלי. אז המינון שלי עלה ואני מחליפה פסיכולוגית כי עם הקודמת לא הולך. וממש מחר יש לי פגישה עם הפסיכולוג החדש. מה שחבל זה שדווקא בימים הכי גרועים פתאום נגמרו לי הכדורים, והיינו בטוחים שיש עוד בבית ומסתבר שלא, אז כבר יומיים-שלושה אני לוקחת הרבה פחות ממה שאני צריכה. מחר גם אמא תראה לי את זאת שהולכת למות, כנראה כדי לנסות להבהיל אותי, כדי שאני אפסיק לחשוב על שומן כל היום. 1.68, 30 קילו. עור ועצמות היא אומרת לי, ואני מתרגשת לקראת לראות את הטינספריישן החדש שלי, מעט בשר ודם, שתופסים מאוד קצת מקום שם במחלקה, מחוברים לכלמני מכשירים מוזרים, מסרבים לחיות. זה כאילו נשמע קצת מפחיד, אבל אין לכם סיבה ל. אני שמנה מתמיד וגם אם אצום שבוע לא יקרה לי כלום כי יש לי מספיק מאגרי שומן בגוף. ואני לא מדמיינת, אפילו ההורים שדואגים לי כל כך, כבר אומרים לי "עכשיו זה מספיק." "למה את אוכלת את זה עכשיו?" "כמה את יכולה?" "די. אכלת כבר מספיק." וגם המשקל מוכיח את זה. מספר גדול מתמיד. ומפחיד מ...
רשומות
חדש.
פתחתי בלוג חדש. זה לא שאני עוזבת את זה או משהו. אני פשוט לא אכתוב פה יותר מדי. אולי איזה פעם בחודש. פשוט, עוד פעם עשו לי בעיות בביצפר. מישהו אמר ליועצת שיש לי הפרעות אכילה והיא קבעה פגישה עם ההורים ו. כאלה דברים. מישהו שקרא בבלוג. אין לי כוונות להתחיל לחקור. אני לא כועסת ולא מאוכזבת ולא כלום. פשוט התרגלתי לזה שתמיד יש את הבן זונה המסריח שיעשה לי צרות בטענה שהוא דואג. ותמיד. תמיד הבני זונות לא יודעים כלום. אז בלוג חדש, ואל תטרחו לחפש אפילו. זה רק יראה כמה אין לכם מה לעשות בחיים. ביוש.
"אני אעזור לך." אלוהיםםםםםםםםםםםם כל כךךך כואב ליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי. לא יודעת למה המילה 'לי' יצאה כזאת ארוכה, כאילו שמגיעות לי כל כך הרבה אותיות. למה מה קרה? לא יודעת אני לא מסוגלת אני לא יודעת מה לעשות קשה לי לחשוב על להמשיך להכריח את עצמי לחיות כמו בנאדם נורמלי כי אני לא כזאת אני לא נורמלית אני לא נורמלית. קשה לי לחשוב על אישפוז כי אני לא רוצה לאכזב את כולם. אני יודעת שאני צריכה אישפוז. אני יודעת את זה. אני גם יודעת שהיום אני אקח עוד כדור כי כבר מזמן אני צריכה משהו יותר חזק. אני כבר לא משוגעת-לייט. כואב לי הראש כבר מיום שני ועכשיו רביעי וזה חרא. ואיך היא ידעה להתקשר בדיוק עכשיו? כמה בכיתי, אלוהים. אני לא יודעת מה יהיה. אני יודעת שכואב לי.
עומדים למות.
לא כולם. רק אני והתוכי. פוצעים את עצמינו ומצייצים בשקט. בחושך. לא אוכלים. לא מדברים. כל יום שעובר כואב לי עליו. אני קמה בבוקר, ובודקת ככה.. אם הוא עדיין חי. עליו כואב לי, עלי פחות. אני יודעת שאני זאת שהורגת אותנו ואין כוח לעשות משהו. לא לגבי. לגביו. הלוואי שיכולתי להציל אותו. למה אני מגעילה? למה לקחת אותו למקום המסריח שלי? למה? תמותי לבד, אבל אל תהרגי אחרים איתך.
ארוחה הבאה ביום שישי. 60 ומשהו שעות של רעש-שקט ואז להתכווץ ולאכול מרק. בינתיים טעם של טונה שעברה לי בושט מלמעלה למטה ואז שוב למעלה, ואז לאסלה. וגם קצת דם, כי הציפורניים שלי חשובות לי מדי בשביל לגזור אותן בשביל הקאה חד פעמית. מזכיר לי מישהו שגם כן אהב יותר מדי את הציפורניים שלו, והשאיר לי כוס שרוט. וזה מה שטוב בבלוג שלי. אף פעם אי אפשר לדעת מה אמיתי ומה לא ומה הגזמות ומה סתם קטע ספרותי. ושישאר ככה, לתמיד. טוב לי, חזק לי. בינתיים נהנית מלדמיין 36, וביום מן הימים הלא רחוקים בכלל אני אהנה מלהרגיש 36. בואו נמנע מלהגיב על זה, סתם כי אנחנו לא באמת מבינים, סבבה?
P.T CITY
היום אני וגל נסענו לפ"ת. איזה שליטה יא אללה. בא לי לכתוב מה קניתי.. כמו פעם: חיקוי של הנס, כי למי יש כסף למקורי.. קיצור, בצהוב בננה ובחום. הממ.. מה עוד? כלמני שטויות של ספונג' בוב [סרגל, מדבקות וחרא כזה מחנויות של 'הכל בשקל'].. גרביונים בפסים שחור-כחול (: חולצה שחורה אחושרמוטה מגניבה עם אש ובלאגנים מהחנות של ההיפים הרוסים.. קשת מנומרת, שרוך מנומר, ובובה של נמר עם קרניים של שטן פול פול פול חמודה!!!!1 נונונו.. מהעוד? וואלה לא זוכרת קיצור פ"ת זה אחלה גם נפגשתי עם אחותי ואמרנו שלום כזה.. ואחר כך שוב פגשתי אותה ככה בטעות.. קיצור סבבה. הממ בשישי אחותי ישנה אצלינו והייתה לנו שיחת חפירות ונהייתי מבואסת וזה.. דיברנו על כדורים וזה ורציתי לכתוב אבל מצד שני לא היה לי זין. אפרופו זין, שמתי לב שאבד לי החשק המיני. [טוב, בטח בפורים הוא יחזור עם כל הכוסיות במכנסי דפוקותי.] עוד מעט יומולדת. סתם מוזר. אני בטח אעשה קעקוע, ככה בשביל הכיף. למען האמת הפוסט הזה כלכך מטופש שממש עכשיו אני אנטוש את ישרא לטובת הפוטושופ ואעצב לי איזה משו. בעיוש, ושבוע טוב. [המ, והפוסט...