שלוש שש שש אפס חמש

  דוב, אתה מכיר את זה שאין לך כוח אפילו להתקלח? שאתה שוכב במיטה כבר איזה יומיים-שלוש, והקצה של הכרית ספוג בדמעות כי אין לך כוח להרים את הראש ולשים אותו באמצע שלה, וכולך מעלה עובש כבר? אבל זה לא אתה. אני לא מעלה עובש בגללך. סתם רציתי לספר לך שכואב לי. אני כל כך מתגעגעת אליך...אני כל כך רוצה שתענה לי. אז מה עם השיחות שלנו זה סתם מי אוהב את מי יותר וקוצ'י מוצ'י פוצ'י... ככה זה נראה מבחוץ, אבל מבפנים רק שנינו יכולים להרגיש כמה זה גדול. כל אחד יכול לקום ולהגיד מה שהוא רוצה על הקשר שלנו. הקשר שלנו מדהים. אז מה שאנחנו לא מזיינים בשכל על כל מני אומנים וסופרים ושיט שאף אחד לא מכיר חוץ מהפריקים שבפריקים. מי אמר שזאת התקשורת הכי טובה? מי אמר שזאת הדרך? אני אוהבת אותך. אני אוהבת לשכב איתך במיטה עם הגב אליך. אני אוהבת שפתאום אתה מופיע עם כוס מלאה קרח ופרצוף שובב לגמרי. אני אוהבת לבכות ולשתוק ולצחוק ולהיות מכוערת ולשמוע "את יפה." כל כך בא לי לחבק אותך עכשיו, להגיד לך תודה. אתה כזה בנאדם גדול, זה יכול להגניב אותי. פעם זה היה קצת שקר, אבל עכשיו אני יכולה להגיד בביטחון שאפילו את ה...

אני חולת נפש.   יש לי O.C.D .   יש לי ##### #####. (מצטערת, קשה לי לכתוב את זה, או לקרוא לילד בשמו, כמו שבני אומר.)   בא לי למות.   אני לא בטוחה שאני רוצה בכלל להיפטר מבעיות, וזאת הבעיה העיקרית שלי. אולי כדאי לי להפסיק לקחת כדורים, ואז אני אמות.. (זה מה שהיה אמור לקרות בעיקרון..) אולי לא כדאי לי לחיות. אולי כדאי לי למות. אולי כדאי לי למות מרעב. כלומר, אולי זה היה מביא אותי למוות, והכדורים רוצים לקחת לי את זה כדי שאני אשאר בחיים. באמת כדאי לי להישאר בחיים? למה? ואולי הייתי נורא מכוערת היום כשהם ראו אותי בלי איפור, אבל הכדורים גרמו לי להרגיש יפה. אבל הייתי מכוערת, הכדורים משקרים. אני מפחדת שאני עדיין מכוערת ואני לא רואה את זה. אולי הכדורים הבני זונות עוד יגרמו לי להגיד לעצמי "תאכלי, את גם ככה רזה." אני מפחדת. אולי כדאי לי למות. אני משתגעת. יש לי בעיה. השאלה אם כדאי לי לטפל. אל תענו לי.       הוא  היה  די מגניב.

ואז אמא כיסתה את הפנים עם הידיים ובכתה בשקט, אני ניצלתי את זה שהיא לא רואה, קמתי, והלכתי.

ב 09:30 עליתי על אוטובוס לפ"ת, ירדתי בבר כוכבא ונפגשתי עם טניה. הלכנו אליה הביתה,השתוללנו קצת עם פסים בשיער שלא ממש נתפסו, קיצור עכשיו אני תקועה עם פס ירוק בפוני. נו טוב, זה לא ממש בולט. בכל מקרה, ב 14:30 עלינו על אוטובוס לתל אביב, וב 16:00 כבר זללנו פיצה בסנטר. משם הלכנו להתחורר, אני בפיטמה וטניה בגבה. כאב אחושרמוטה, אבל יצא יפה :]   תכננו ללכת לגג אבל בדרך איזה חבוב התקשר לטניה ואמר שהעיפו את כולם, אז סתם ישבנו ליד המזרקה עם כל מני אנשים טובים. פגשתי את מיכה וזה היה מוזר. אני מתגעגעת לקים.   ב17:00 ככה התקשרתי לאמיר, והוא אמר שהוא יהיה בתל אביב רק בעוד שעה, אבל באיזשהו שלב נהיה לי ממש משעמם אז הלכתי לתחנה. בדרך  ראיתי את טלי! (:  וקיבלתי חיבוק ובכלל עשה לי נחמד לפגוש אותה.. פספסתי המון אנשים שרציתי לראות, ואלוהים כאילו שלח לי את טלי ככה משום מקום ו..אע איזה מותק טלי! ב19:00 כבר הייתי בעיר, קפצתי לאור, התקלחנו והלכנו קפה. חזרתי הביתה אחרי שעה בערך, אכלתי איזה קקי דל שומן והלכתי לישון.   פספסתי הרבה אנשים שרציתי לראות. שיר, שלומי, סשקה, אמיר, ועוד כלמני..  ...

כבר אין לי ממש טקסים, אני כבר הולכת עם חולצות קצרות, אני כבר לא מסתירה מה שלא אמור להיות מוסתר, אני עושה דברים שפחדתי לעשות בעבר. אני כבר לא עושה דברים שפחדתי לא לעשות. אלוהים, כמה הכל השתנה. אולי זה הכדורים, אולי זאת אני, אולי זאת אני בהשפעת הכדורים. אולי זאת בכלל אני הממש אמיתית, אולי הכדורים גורמים לי להיות אמיתית, ואני סתם בסרטים כל היום וכל הלילה.   בכל זאת, כל זה סתם אולי, ואני עדיין מפחדת. אני מפחדת שבעצם הכדורים עושים מה שבא להם. אולי אני צריכה להמשיך לעשות את כל אותם דברים, אולי אם אני אמשיך לא לעשות אותם יקרה איזה אסון. קשה לי לחשוב על החיים שלי בלי זה. ואולי הכדורים יקחו לי גם את הדיאטה? ומה אז? אני אהיה שמנה. זה גם סוג של אסון.   אני לא יודעת. אני לא יודעת. אני שונאת לא לדעת. אני מפחדת. אני לא בטוחה. זה משגע אותי ואני גם ככה משוגעת. זה קצת מסוכן.   בינתיים אני לא רוצה למות, הכל כבר מוכן בחדר, אם אני ארצה זה יקרה. בינתיים אני לא רוצה. דוב חשוב לי מאוד מאוד. גם אור.   ובכלל, אולי זה יהיה צעד קצת טיפשי, ואני אשאר רוח, וכל הכאבים ישארו איתי, ואני אראה איך כול...

"בהרבה מקרים, מחלת נפש זו תוצאה של חוסר איזון כימי במוח. איך אתה יכול לשפוט בנאדם במונחים כמו בחירה חופשית אם משהו אצלו במוח השתבש? זה כמו לשפוט אדם שרמת האינסולין שלו לא תקינה".

    ועכשיו כולם ביחד, תתחדשי ג'ן!

Ali  ‎ (11:37 AM) ‎  : :/ ג'ני, את מתגברת על הפחדים שלך וזה בסדר לגמרי ‏גברת שלולית‏  ‎ (11:39 AM) ‎  : כן אבל אני ממשיכה להשתגע בכיוון אחר. Ali   ‎ (11:39 AM) ‎  : באיזה?   ‏גברת שלולית‏  ‎ (11:40 AM) ‎  : בלרדת במשקל. Ali   ‎ (11:41 AM) ‎  : כמה את שוקלת ג'ני?   ‏גברת שלולית‏  ‎ (11:41 AM) ‎  : 46 Ali   ‎ (11:41 AM) ‎  : זה ממש קצת ג'ן   ‏גברת שלולית‏  ‎ (11:41 AM) ‎  : אבל אני לא נראית 46 :\ Ali   ‎ (11:42 AM) ‎  : את כן... את ממש יפה ג'ני... ראיתי את התמונות שלך לא מכל כך מזמן, את נראית טוב.   ‏גברת שלולית‏  ‎ (11:45 AM) ‎  : :\ בא לי להעלם. Ali   ‎ (11:45 AM) ‎  : אל.   ‏גברת שלולית‏  ‎ (11:47 AM) ‎  : אני אגיד לך משו תגידי לי מה את חושבת כשבנאדם תוקע נוד, הוא תקוע עם הריח של הנוד הזה ורק הזמן יכול להעביר את זה, או שהוא יכול להעביר את זה לבד?   Ali   ‎ (11:48 AM) ‎  : הוא יכול להעביר לבד.   ‏גברת שלולית‏  ‎ (11:48 ...

  04:19.   עוד מעט הציפורים יתחילו לצייץ.   הראש שלי כואב והוא רוצה להקיא הכל לפה. להקיא. אני לא בולמית, תפסיקו.   אני פשוט רוצה להוציא הכל. להיות נקייה. להוציא את כל הזבל.   להוציא מחשבות.   לפעמים נדמה שאני מתקדמת, ואז פתאום באה נפילה כלכך חזקה ולא צפוייה. אני לא מבינה. מצד אחד אני נפתרת מטירופים, ומצד שני  ירדתי ל46. מחליפה אובססיה אחת באחרת. זזה לשני הכיוונים, או צעד לפה שניים לשם, לא יודעת. מפחיד לי.   אני מפחדת. אני מפחדת מפרידה. אני מפחדת להישאר לבד. מפחדת להראות כעס, מפחדת שיעזבו אותי בגלל זה.   אחר כך אני חולמת שאני רבה עם אנשים בלילות. למה לא לדבר? למה לשתוק?   04:37       דוב, אני רוצה להישען עליך. לבכות. אני רוצה שתלטף לי את הראש. אני רוצה שנאהב. שנפתח כל יום דף חדש. שנסלח. שנתחבק. אתה חשוב לי. אני אוהבת אותך.   (לא לקחת את התמונה בבקשה.)

שמתי פה חלקים מהשיר דרך המלך. גם שיניתי את שם הבלוג לדרך המלך... זה לא שאני חולה על הלהקה הזאת, וגם די מעצבן להקשיב לשיר הזה, אבל המילים. המילים מזכירות לי הרבה דברים. אסור לי לשכוח. אסור לי לוותר ואסור לי למות. אני פה בשביל לנצח. באמת. אני גברת שלולית, ולי יהיה כתר על הראש. אם אני אשכח את זה מתישהו, תזכירו לי לקרוא ת'פוסט הזה. אני נשבעת שיהיה לי כתר על הראש. (עזבו כתר על הראש, מספיק להיות מלכה בחיים שלי וזהו, כתר על הראש זה סתם יפה (: )   "מרוב הדאגה על מה יהיה איתי, אני שוכח לחיות מוקף דלתות מוקף בשאלות בלי תשובות לכל אחד יש דרך אבל לא כולן נמצאות ואם הדרך היא שמחת חיים ואושר להולך בה אין לי מה לחפש אני כבר 20 שנה מולך בה"   "איך תרוץ אחרי הכתר, כשאתה עמוס בשלל?"   "הצטיידתי לדרך בעצות מאנשים יקרים  חמוש בחוכמה ונסיון חיים  למדתי לבדוק את השטח, לשאוף לנצח ואם אפסיד אנ'לא אפסיד את הלקח. לבטח ולכן אני מניח, שכל מה שלימדו אותי חיים שום בית ספר לא יצליח מביט אל העתיד עיניים על הדרך אבחר בשביל הנכון ואהפוך למלך"

חודש חדש! איזה כיף איזה כיף איזה כיף!   וואי, איזה חודש מבלבל היה החודש הקודם, צריך להיכנס לו באמאמא. בעצם הוא כבר מת(:   טוב, אז אין לי מה לכתוב, בעצם יש לי, אבל זה פשוט לא מתכתב כי אני לא במצברוח לכתוב. בעיקרון די טוב לי עכשיו.. כזה.. כן.   כן דובים וכן יערררררר יאללהביי   (פוסט שלא שווה תגובה או כניסה חי חה חו)