סתם חרא מחורבן

 04:19.

 

עוד מעט הציפורים יתחילו לצייץ.

 

הראש שלי כואב והוא רוצה להקיא הכל לפה.

להקיא.

אני לא בולמית, תפסיקו.

 

אני פשוט רוצה להוציא הכל. להיות נקייה. להוציא את כל הזבל.

 

להוציא מחשבות.

 

לפעמים נדמה שאני מתקדמת, ואז פתאום באה נפילה כלכך חזקה ולא צפוייה.

אני לא מבינה.

מצד אחד אני נפתרת מטירופים, ומצד שני ירדתי ל46.

מחליפה אובססיה אחת באחרת.

זזה לשני הכיוונים, או צעד לפה שניים לשם, לא יודעת.

מפחיד לי.

 

אני מפחדת.

אני מפחדת מפרידה.

אני מפחדת להישאר לבד.

מפחדת להראות כעס, מפחדת שיעזבו אותי בגלל זה.

 

אחר כך אני חולמת שאני רבה עם אנשים בלילות.

למה לא לדבר?

למה לשתוק?

 

04:37

 

---

 

 

דוב, אני רוצה להישען עליך.

לבכות.

אני רוצה שתלטף לי את הראש.

אני רוצה שנאהב.

שנפתח כל יום דף חדש.

שנסלח.

שנתחבק.

אתה חשוב לי.

אני אוהבת אותך.

 

(לא לקחת את התמונה בבקשה.)