שלוש שש שש אפס חמש

בתור אחת שברגעים העצובים בחייה היא חלמה ליפול לבאר, היום יצא לי לחשוב... אם עכשיו הייתי נופלת לבאר, והייתה לי אפשרות לעצור את הנפילה.. לא יודעת, משהו עם הרגליים, להיתפס איכשהו בקירות ולא ליפול... הייתי עוצרת את הנפילה? או שהייתי נותנת לעצמי להמשיך ליפול? אתם שואלים למה לי לתת לעצמי להמשיך ליפול? יש לי תשובה. בשביל להגיע לתחתית. כי שם הכי נוח. שם אפשר לשכב לנוח. לעצום עיניים ולנוח. מי שיגיד לי עכשיו "ממה כבר יש לך לנוח?" אני אחנוק אותו. אני שואלת את עצמי את השאלה הזאת, כי היא מתאימה לכל כך הרבה מצבים בחיים שלי. מי שיגיד לי שלתת לעצמי ליפול זה לא להתמודד עם הבעיות שלי אני אתקע בו סכין. בא לי לנוח. בא לי לנוח... אני מותשת. נמאס לי וכל מה שאני רוצה זה רק לנוח.   אני הולכת לישון. מי שיגיד לי ש"ללכת לישון זה לא פיתרון.." אני אזרוק אותו לבאר. נראה איך הוא יתמודד עם זה. (בטח אותו האדם אומר לעצמו עכשיו "ברור שאני אתמודד, מה, אני 'מהבורחים'?" ) וואלק, לא. זה לא קל. מי שיעז להגיד "אף אחד לא אמר שזה יהיה קל" ... אז הוא סתם לא מבין.   נמאס לי. כל אחד ...

מבולבל. בלי כיוון. קצת שחור, קצת צבעוני. אפילו ארנבים הולכים עם שעון. חס וחלילה שלא יאחרו. הקלפים מתעופפים. הם לא בידיים של אף אחד. צריך לאסוף אותם לפרוש אותם מול העיניים ולעשות סדר. הרבה בלאגן. אש. יצורים מפחידים בכל פינה. סכנת טביעה. אין קשר בין הדברים.   זהו העיצוב החדש שלי. העיצוב השלישי החודש.   מה אתם אומרים?   עריכה:   תבינו, לא תבינו, מה זה משנה. (ובכל זאת הסבר קטן, ג'ני, זאת אני. באיזשהו שלב בהודעה פשוט התחלתי לדבר לעצמי. אגב, ההודעה  לא  נשלחה בסוף.) 

  ושיגמר מהר בבקשה.

"את חייבת לעצור, לנשום קצת את מלחיצה את עצמך , ואת יותר מדיי בקורתית כלפי עצמך... תיהיי שלמה עם עצמך מותק,  את שווה הרבה  יותר ממה שאת חושבת, ולא רק אני אומר את זה תאמיני לי." (תגובה של אביעד, מהפוסט הקודם.) אני מדלגת על דברים שנראה לי נכון לדלג עליהם, שהם לא באמת חשובים. נוח לי לדלג עליהם. אל תציקו ואל תגיבו על זה. אני כותבת את זה בשבילי ולא בשבילכם. מה שרציתי להגיד בפוסט הקודם זה שאני מלחיצה את עצמי וקשה לי להתחיל לעשות כשזה ככה.   ועכשיו, עכשיו אני מחבקת את עצמי חיבוק גדול, כי אני הכי חשובה לי , וכך צריך להיות, לפחות עכשיו . אין לי את הכוחות לחשוב על אחרים עכשיו. ואולי אני כפויית טובה בשבילכם, אני לא מצטערת. הנה, אני עושה משהו בשביל עצמי. זה מה שכולנו רצינו, לא?   עריכה: לאנשים שבאמת חשוב להם להבין את המצב: הפוסט  שלה. והפוסט  ההוא, שלי. ותקראו גם את התגובות. איך מהפוסט ההוא היא הגיעה לזה. ואיך מכל דבר אחר היא מגיעה לזה. ואיך היא תמיד הופכת את זה לבעיה ענקית. ואומרת שאני מתעלמת. זה לא שאני מתעלמת, פשוט אין למה להתייחס.   קדושים מעונים. מעולם לא חיבב...

  אבל למה את צועקת עלי? אוף שתקי כבר.        ולא. אני לא מדברת על אמא. אני מדברת על עצמי.   עריכה: אני גרועה בלימודים.  (וזאת  ל-א  הפואנטה של הפוסט.) אני ילדה בלי מטרות גדולות. אני לא עושה שום דבר בשביל עצמי. אני מכוערת. ( !!!!!!!!!!!111!@$#@$^ ) אם הייתי בן אדם אחר לא הייתי נושמת לידי בשביל לא להידבק ב..לא יודעת במה. באיכ. אני טיפשה. אני לא מצליחה לכתוב את מה שאני מרגישה. (אגב. את השורה הזאת כתבתי ומחקתי הרגע איזה 4 פעמים.) אני שמנה. אני חושבת מחשבות דפוקות בלי הגיון וכנ"ל לגבי המעשים שלי.     אני לא עומדת בדרישות שלי מעצמי ובדרישות של אחרים ממני. אני לא מרוצה מעצמי ב-כ-ל-ל.   ואני.. אני כל הזמן שופטת את עצמי ומפריעה לעצמי לחיות בשקט. ש-ק-ט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11111111@#%!@^$*# (אני שונאת את המצבים האלה, שצריך לצעוק, בשביל להרגיש שהשקט אכן קיים.)   ואתם יודעים מה? אם אין לכם משהו חכם להגיד פשוט סתמו ת'פה.

האם טוב לך איתי? האם יהיה יותר טוב בלעדי? האם לי טוב איתך? האם עדיף בלעדיך? האם אתה תחזיק מעמד? האם אני אחזיק? אולי רק ניקח הפסקה? אולי זה מה שיגרום לי להבין מה אני רוצה? חבל שהרצונות שלי כל כך משפיעים על אחרים. חבל שאני בכלל לא יודעת מה הרצונות שלי. לפעמים אני חושבת לרגע... חבל שבכלל התנשקנו באותו היום... אבל אז מתחרטת. ואוהבת. ולא רוצה להפסיק. כבר נתתי לעצמי כמה כאפות שיעירו אותי. אמרתי שאין טעם לחשוב ולדבר שטויות. אבל זה חוזר. וזה חוזר. וחוזר. ואין מנוס. אין מנוס. לכן, אני חושבת שעכשיו זה הרגע לשאול...   האם טוב לך איתי? האם יהיה יותר טוב בלעדי? האם לי טוב איתך? האם עדיף בלעדיך?   וזה חוזר. ואין מנוס. אז צריך לעשות אבל אני  מפחדת. אני מפחדת לעשות משהו לא נכון...   האם אתה תחזיק מעמד? האם אני אחזיק?   אני אוהבת אותך. אני אוהבת אוהבת אוהבת אוהבת...           הלוואי שיכולתי לדעת, רק לרגע אחד,  את עצמי.

ביקור סדיר. מה זה בכלל? בואנה, תמיד חשבתי שזה כל כך רחוק ממני. המורה למתמטיקה שלחה להם מכתב, היא אמרה שהחסרתי יותר מ20 אחוז מהשיעורים ואי אפשר לתת לי ציון. היא גם אמרה שקורה, לעיתים רחוקות אבל קורה, שאני מגיעה לבית ספר, ואז שוכחים שאני לומדת שם ויושבים לי במקום.. אני לא מבינה למה היא אומרת את זה, היא עוד לא דיברה איתי אף פעם, היא לא יודעת מה עובר לי בראש ואם לזה ש-כ-ן הגעתי לשיעור יש משמעות. אני לא אוהבת שהם שמים איקס על בנאדם לפני שהם באמת בטוחים שהאיקס הזה צריך להיות שם. המורה לאנגלית גם לא הייתה מרוצה ממני היום. אני גם לא מגיעה לשיעורים שלה, וגם לא מכינה שיעורים אם כבר הגעתי. גם התלמידים לא היו מרוצים. אני גם מתנשקת עם בנות, ועוד יוצאת עם מישהו, ועוד בן 19. ומעניין אם כבר שכבתי איתו, כי אם כן, אז אני ממש מגעילה. וגם נרקומנית, כי יש לי מחט בתיק. מה עוד? מה עוד??!?!?.. למה הם צריכים להגיד את כל הדברים האלה מה זה נותןןןן תסבירו לייי כי אני לא מבינה!@@#$!% עריכה:  יש לי תשובה לשאלה מה עוד. אבא. עכשיו גם הוא לא מרוצה. מסתבר שהוא מרגיש כמו אפס כשאני מסתכלת עליו ולא מדברת. הוא אומר שזה...

  החלפתי עיצוב.. התמונה שבכותרת אומרת המון בשבילי. אחר כך אני אעשה עריכה, המחשבות עוד לא מסודרות לי טוב בראש עכשיו. ג'ני. ~מאוהבת בילדות. ובטבע.~

  ה"נוף" מהחלון שבחדר שלי.   הגשם שטף את המרפסת! (:   סתם אהבתי איך שהפנסים עשו אור על הכביש הרטוב..    ופה רואים את הטיפות על המעקה(: ניסיתי שיראו שני עומקים בתמונה :}         תשתו תה ושיהיה לבריאות(: ג'ני