אהא.
תיהיי שלמה עם עצמך מותק, את שווה הרבה יותר ממה שאת חושבת, ולא רק אני אומר את זה תאמיני לי." (תגובה של אביעד, מהפוסט הקודם.)
אני מדלגת על דברים שנראה לי נכון לדלג עליהם, שהם לא באמת חשובים. נוח לי לדלג עליהם.
אל תציקו ואל תגיבו על זה. אני כותבת את זה בשבילי ולא בשבילכם.
מה שרציתי להגיד בפוסט הקודם זה שאני מלחיצה את עצמי וקשה לי להתחיל לעשות כשזה ככה.
ועכשיו, עכשיו אני מחבקת את עצמי חיבוק גדול,
כי אני הכי חשובה לי, וכך צריך להיות,
לפחות עכשיו.
אין לי את הכוחות לחשוב על אחרים עכשיו.
ואולי אני כפויית טובה בשבילכם, אני לא מצטערת.
הנה, אני עושה משהו בשביל עצמי.
זה מה שכולנו רצינו, לא?
עריכה: לאנשים שבאמת חשוב להם להבין את המצב:
הפוסט שלה.
והפוסט ההוא, שלי.
ותקראו גם את התגובות.
איך מהפוסט ההוא היא הגיעה לזה.
ואיך מכל דבר אחר היא מגיעה לזה.
ואיך היא תמיד הופכת את זה לבעיה ענקית.
ואומרת שאני מתעלמת.
זה לא שאני מתעלמת, פשוט אין למה להתייחס.
קדושים מעונים.
מעולם לא חיבבתי אותם.
חשופה מדי? לא יודעת ולא אכפת לי.
הבלוג שלי, לא?
לפעמים לחשוף את עצמך זה לא דבר רע.
במיוחד ביומן של עצמך..
חוצמיזה, כולנו יודעים שאני מטשטשת את הדברים שצריך.
תגובות
הוסף רשומת תגובה