שלוש שש שש אפס חמש

בתוכי   מלים, גיטרה ושירה: מומי עודי לחן, פסנתר ונה נה נה: טל אופק   בוקר, הגשם יורד, מנגן מנגינה מיוחדת ללב, מזכיר, להרוות ת'צמא, החיים חגיגה, לא עוד, בלבול וכאב.   בתוכי, מנגינה מתנגנת, הנבל פורט הרמוניה מושלמת בידיים פתוחות מקבל את היום ויודע אני שהיום, אחיה בשלום.   נה נה נה נה נה נה נה נה .. (:   השלום בתוכי חזק הוא כסלע, השקט שבי הוא חלק מהטבע אדם, אל תתרחק מהבית, תקשיב ללבך ותחזור לשלום שבך   בתוכי, מנגינה מתנגנת....   סתם חשבתי שזה חשוב לכתוב שנסעתי לתוכנית ונהנתי מאוד

יושבת ומעבירה תמונות מהחופש הגדול... איזה כיף היה. היה כל כך טוב.. לא שעכשיו פחות טוב, אבל עכשיו יש המון לחץ. זהו, צריך לקחת את עצמי  בידיים, כבר אי אפשר לשבת כל היום בפארקים ולבהות בעננים. קשה להתרגל. קשה לקום  ולעשות. תמיד הייתי אומרת "וואלה צריך לקום ולעשות משהו" אבל אף פעם לא הייתי קמה. תמיד היה לי איזה תירוץ בשביל עצמי, תמיד הייתי מוותרת לעצמי. זהו. נגמרו הויתורים. זו הפעם הראשונה שאני עושה משהו כי אני צריכה ולא כי אני רוצה. אני יודעת שאני חייבת להתחיל לעשות דברים משמעותיים עם החיים שלי, במיוחד לנסות להשתפר בלימודים, לנסות להפסיק לפחד.. להפסיק עם ההרגלים הדפוקים. לפעמים, מרוב שאין לי כוח להזיז את התחת ולעשות משהו חשוב, אני פשוט מחפשת לעצמי "פתרונות" קלים יותר בשביל שאני אוכל להגיד "הנה, עשיתי, כל הכבוד לי". מה הטעם לנסוע לתל אביב ולעשות עגילים ולקנות הרבה בגדים מגניבים? זה באמת יקדם אותי לאנשהו? לא. זה סתם כדי לסמן וי במוח שלי.. שהוי המזוין הזה בעצם מה הוא אומר? הוא אומר "יופי. עשית עוד משהו קטן שלא דורש ממך הרבה מאמצים,  ועכשיו את מחייכת כמו דפו...

השכנה ראתה אותי ואת חבר שלי מתנשקים וסיפרה לאמא. תכננתי לשים פה עכשיו איזה סמיילי עצוב, אבל במחשבה שניה, למה לי? זה פותר אותי מכל כך הרבה שקרים מיותרים! כל השקרים האלה שכל כך התרגלתי אליהם והם הפכו לחלק מהדיבור שלי, הם בעצם מיותרים והיה הרבה יותר טוב אם הם לא היו. אני חושבת שאני אתחיל לעבוד על זה.. נגיד, לא לשקר להורים פעמיים בשבוע.. ולאט לאט אני לא אשקר להם שבועות שלמים, אז אני אוכל להיות הרבה יותר פתוחה ואמיתית איתם.   תמיד פחדתי מהשאלה "אז איך היה עם החבר?"... כנראה בגלל זה העדפתי להמשיך לשקר להם. הקטע שבכלל אין לי מה לפחד מהשאלה הזאת.. שיקרתי בשביל לעשות לעצמי חיים קלים ולא להיכנס לשיחות סקס עם ההורים וכאלה דברים.. אבל מצד שני זה גם ככה יבוא מתישהו  וגם אין מה לפחד מזה. אז ישאלו איך היה עם החבר. אז מה. אז אני אענה היה טוב. וזהו, זה כל הסיפור. גם הם יוצאים רגועים וגם אני. ואין פה שום שקר.   הרבה הרגלים שלא בטוח שהם מועילים לי במשהו הרבה דברים שאני עוד צריכה ללמוד זאת הפעם הראשונה שאני מודה:  אני לא מבינה כלום מהחיים שלי. אני שלמה עם זה.. ואני לא כועסת על עצמי.. כל...

קפצתי לצפון להגיד שלום לברנשים מ התוכניות ... אולי זה ישמע קצת מטומטם אבל ברגע שהגעתי לשם בכיתי . רציתי לישון ליד נחל . רציתי לדעת לנגן בגיטרה . רציתי חברים כאלה שאפשר לשתוק איתם בלי שהם שואלים אותך למה אתה שותק . רציתי לחזור לחופש הגדול, לימי שבת.. כשהיינו נוסעים ביחד לתוכניות .   זה שהמסר בתוכי זה משהו גדול מאוד, אבל להרגיש את זה.. זה כבר משהו אחר   לגמרי . רציתי להרגיש . אני יודעת שאני יכולה, ולא משנה מה אני אגיד, זה יהיה תירוץ . אני רק צריכה לקחת את עצמי בידיים וזה מה שקצת קשה לי ...   אם אני כל כך חשובה לעצמי, אני צריכה לקום ולעשות משהו .   ‏סטיה מהלכת‏  ‎(12:44 PM)‎ : מה קורה?. ‎The Fixy-leD ‎(12:45 PM)‎ : לא בשיא אבל בסדר מה איתך ? ‏סטיה מהלכת‏  ‎(12:47 PM)‎ : גם, לא בשיא.   אני מתגעגעת לשיא הזה . ואני יודעת שאני מגיעה אליו לפעמים . ואני יודעת שאני לא צריכה סמים בשביל זה . אני רק צריכה קצת... כוח .     ג'ני. (והברנשים. P: )     עריכה:   ג'ני הכל בסדר איתך?.. ראיתי שהיית עצבנית אתמול.. אני מצטערת שצילמתי אותך זה היה סתם ב...

עם החורף באה ההרגשה הזאת. ריחוק. האווירה גורמת לך להיות קר. אתה יושב קפוא מהציפורניים שברגליים ועד הקרום שעוטף את המוח, חברים שלך בחוץ מטיילים בגשם ומעשנים, ואתה יושב בחדר שלך.. שותה שוקו וחושב.   קר לי. ממש ממש קר... לא ישנתי טוב בלילה ואכלתי רק קערת כריות היום. אני עייפה וכל מה שאני רוצה זה להתכרבל בשמיכת פוך על המיטה שלי בתנוחת עובר, לשים את הידיים בין הרגליים    (לשם שינוי לא כדי לענג את עצמי.) ופשוט.. לחמם אותן, כי הן קפואות. אחר כך אני רוצה לבכות, סתם כי אני מרגישה מטופשת, ואחר כך לישון טוב טוב, אפילו בלי לחלום חלומות...   לא רוצה להתרחק מהחברות שלי. לא רוצה להתרחק מהחבר. לא רוצה להתרחק מעצמי.   תצילו אותי מהחורף הקר הזה.       הוא גורם לשפתיים שלי להתייבש.     ג'ני   עריכה:   נוסעת לצפון. לא יודעת מתי אני אחזור. הפלאפון איתי, אל תתקשרו. להתראות.

סתם... מטומטם. אוף.

אני מפחדת מהגשם.. מפחדת שישטוף את האיפור. מפחדת לחלות. אני מקנאה באנשים יפים עם מערכת חיסונית חזקה. הם באמת יכולים לעמוד בגשם ולהנות ממנו.. הלוואי. הלוואי שהייתי יפה וחזקה מספיק בשביל להנות מהגשם. רק השנה. רק היום. רק עכשיו... עכשיו, כשהגשם הכי הכי חזק, כששומעים כל צליל, של כל טיפה שנופלת מהשמיים ומכה באדמה. פ.  פ.  פ. (מי אמר שזה טיף טיף טף? אני שומעת את זה כפ. תמיד ידעתי שיש לי בעיית שמיעה..) פ. פ. פ. פ. פ. פ... פפפפפ... פפפפפפ...   כולם קופצים שם בחוץ על השולחנות, מחוייכים ונוטפים מים.. אחר כך כולם מתכרבלים אחד עם השני וחולקים סוודרים קטנטנים שבמקור אמורים לכסות רק מקורר אחד, אבל כרגע הם מתאמצים ונמתחים בשביל לחמם עוד שני נערים שהשתובבו בתוך סערה של מים. נדמה שעכשיו הם נהנים.. שעכשיו חמים להם. הם מחייכים. נדמה שלא שווה לפחד מגשם.   נדמה שאני מפסידה יותר מדי בגלל פחדים חסרי היגיון.  

אני אתחיל מהשרביט הכחול   שהבננה המזויין הזה   המציא(:   1)       בנים עם עגיל באף ושיער ארוך, ובנות  רזות  עם שיער צבעוני\ מלא חרוזים\ צמות\ ראסטות\ בלאגנים... זה מה שעושה לי את זה  (:   2)       -צונזר- מצטערת בננה, אני מרגישה שזה ממש חופר לי בחיים.     3)       הנשיקה הראשונה שלי הייתה עם חברה ממש טובה שלי, ראינו בוב ספוג והכנו באנג מבקבוק של מי עדן.. עם הזמן העניינים נהיו מצחיקים ומעניינים.. ובסוף חבר שלה ביקש שנתנשק. האמת? הייתי מאוהבת בה הרבה זמן. איזה מזל שהוא ביקש שנתנשק. אה. ובפעם הראשונה שלי הייתי מצוננת. חחח...       טוב, עכשיו אני צריכה לכתוב סתם דברים על עצמי כי  דור  ו אור  העבירו לי. (: חחח   1)       יש לי 3 סוגי חרדות שונים אם לא יותר..בניהן  , חרדה חברתית, או סי די, ועוד כל מני פוביות ספציפיות לגבי כל מני שטויות. זה גורם לי לסרב לבוא לביצפר כי אני מרגישה שם נורא לחוצה והרעש מטריף אותי. ו...

אני: אבא אתה יודע מה הבעיה שלך? אתה זורק! אבא: אני זורק רק את הדברים שלי! אמא: פעם זרקת את הכד החדש שרציתי לתת לדינה מתנה! אבא: הוא בכלל לא היה חדש, הוא עמד לנו בסלון שנתיים! אמא: אממ... אבל בכל זאת הוא לא היה שלך! אבא: היה ממנו ריח של ברזל! אמא: אז למה לזרוק? אפשר לתרום.. יש ויצו.   -כעבור כמה דקות-   אני: אמא חם לי אין לי כוח לאכול מרק! את רוצה להרוג אותי? אבא: למה להרוג? יש ויצו. LOL!@#$#^   -כעבור זמן אכילת קערה של מרק-   אמא: למה לא סיימת את המרק? מה אני אעשה איתו? אני: יש ויצו! (:   -כעבור צחוק משעשע ורועש של משפחה שרוטה יותר ממשקפיים של אחד שמתאמן בקונג פו-   אח שלי: אתם יודעים מה סבתא אמרה לי אתמול? היא אמרה שבגיל 14 כל הבנות צוחקות מכל דבר, עד שהן מקבלות שכל. אני: ~צוחקת כאילו המורה לפיזיקה נופלת במדרגות~ אח שלי: והנה הוכחה.   נרגענו קצת.. החלטנו שנשתה תה ונפטפט קצת... (:   אמא: אתם יודעים איזה לא רומנטי אבא שלכם? אתם יודעים איך הוא הציע לי נישואים? אני ואח שלי: איך? (: אמא: עמדנו ליד בית חולים.. בנוף היו טרקטורים והמון חיידקים.. ואז הוא ...