שלוש שש שש אפס חמש

היו עוד דברים חשובים שקרו. אין לי הרבה כוח לכתוב. הלב שלי כואב ואני מקווה שהכתיבה תשחרר ממני משהו ולא תעמיק את המועקה. זה לא שאני נבהלת ממנה, זו אולי פעם ראשונה בחיי שאני ממש בשלום איתה, פוגשת אותה בברכה ודולה את הפנינים ממנה. כבר מכירה את המשחק... ובכל זאת – פשוט כואב. מאד כואב כבר כמה ימים. זה התחיל בליל יום חמישי והיום כבר יום שני. הכאב בחזה לא עוזב. לפעמים אולי אני צריכה תזכורת איך זה מרגיש כאב שעל פניו הוא לא רציונלי, לא ברור מה הדליק את המתג כל כך חזק... וכשיורדים לפרטים אז כן ברור, אבל זה מרגיש כאילו זה באמת סוג של דומינו, ודבר מוביל לדבר, חץ מוביל לעוד חץ שנורה על הלב... ואם אני כנה עם עצמי אז זו לא תגובתיות שיצאה מפרופורציה, אלא שיט שהצטבר מזה זמן מה וממש מבקש נראות ומרפא. חוץ מזה גם התנאים השתנו, החיצוניים והפנימיים. יש לי יותר כלים להבין את עצמי, ואהובי ואהובתי עושים לי בית כל כך וטוב להיות עצמי בו. אני אנסה אולי בסוג של רשימת מכולת, כי כאמור כוחותיי דלים. זו הפעם הראשונה שממש הבנתי שאני חווה שאטדאון. זה ממש לא פעם ראשונה שאני חווה אחד כזה, אבל משום מה עד היום עוד לא ה...

סוף חודש מאי. פיניתי לי בוקר של כתיבה. זה עלה לי בדמעות, אבל העולם תמך. כשאני אומרת העולם אני מתכוונת לחברתי הטובה ביותר, ולאהובי. אם כבר אני מזכירה כאן אותם וסיפרתי בפוסט הקודם איזה נס גדול הוא אהובי, אז רוצה להוסיף שגם אהובתי היא נס גדול מאד, ולא סתם כנראה נולד הביטוי הזה "חברה הכי טובה" כי היא באמת הכי טובה, גם באופן אינהרנטי, וגם בענייני יחסים יש לה כשרון מיוחד להיות הכי טובה אלי, הכי טובה אל עצמה, וגם ללמד אותי להיות הכי טובה לי ומתוך כך לאחרים. היא אולי לא יודעת את זה אבל עבורי היא הדרכה מאד גבוהה בעולם הזה, לא פחות ממורים מאד גדולים אחרים שהיו לי בדרכי. לאחרונה היו כלמני קשיים מתוך שינוי הקשר, הכניסה שלי לזוגיות, והלו"ז המחורפן שלי, ואני עדיין מנסה לפצח איך עושים את זה. איך מחזיקים את כל הזירות יחד, איך הלכה למעשה מפקידים אהבה בכל הצורות בכל הקופות שחשוב לי להשקיע בהן (שאלוהים יסלח לי שאני ממשילה הכל לכסף, כזו אני). איך אני מצליחה גם במילים וגם במעשים וגם במחוות לתת לאהוביי לדעת שאני שם איתם, גם כשאני בסחרחרה של החיים שלי, ואיך אני שם גם איתי בכל זה, ועם הוריי, ו...