בחזרה מסוף העולם
וואו.. מאיפה להתחיל.. אולי פשוט אתחיל ונראה... אז למעשה המשפט הזה שכתבתי עכשיו שהוא לכאורה סתמי די מזקק מחשבה שחשבתי קודם- על השילוב בין הטלת ספק לאמונה עיוורת. הסיפור בעצם מתחיל ככה. הלכתי למכשפה, לא משנה כרגע באיזה נסיבות, אבל הלכתי, והמכשפה סיפרה לי על הקמינו. כשיצאתי מהמכשפה חשבתי לעצמי שזה הרי טירוף לעזוב הכל ולנסוע עכשיו לחצות את ספרד ברגל רק בגלל שאיזו מכשפה אמרה לי שהיא חושבת שזה רעיון טוב. בדיעבד אני יכולה להגיד שלא משנה אם המכשפה הזו היא צינור ישיר של מידע משמיים או סתם שרלטנית, אני שמחה שהייתה בי מספיק תמימות כן ללכת בסופו של דבר ולעשות את זה. תמימות לא רק בהקשר למכשפה, אלא בנוגע לכל הדבר... באתי לזה ממש תמימה. הרגשתי כאילו משהו גדול ממני דוחף אותי. בפעם הראשונה בחיי לא שאלתי יותר מדי שאלות, ואמנם פחדתי עד עמקי נשמתי אבל בו בעת הציף אותי איזה רוגע לא הגיוני, כמו סם, מן תחושת בטחון שפשוט יודעת שהכל בסדר, ובאמת הגעתי ולא היה לי מושג למה לצפות. מילה אחרונה לגבי אמונה וספק לפני שאמשיך בסיפור- אני בנאדם שמטיל ספק בהכל, וכמו התחושה הזו שמלווה אותי בהרבה ...