שלוש שש שש אפס חמש

  היום הלכתי ביער עם חבר והוא שאל אותי אם אני מזהה איזה צמח מסויים ועניתי שיודעת מאיזה משפחה אבל לא את שמו, והמשכנו ללכת והיו עוד רבים ממנו ופתאום נפל לי האסימון מי הוא כי הוא היה דומה לאיזה בנדוד שאני מכירה, למרות שאותו עצמו מעולם לא ראיתי. זה פשוט היה חייב להיות הוא. זיהיתי את המהות, את החוקיות, וזה שימח אותי להרגיש עמוק בכל הגופים שלי איך זה שחוקיות הופכת להבנה עמוקה.   חשבתי בימים האחרונים על העניין והעיסוק שלי במיומנויות השרדות. ידעתי שזה רק משל לתהליך הרבה יותר עמוק, והיום עוד כמה קצוות פרומים התחברו לי בנושא הזה. אם ברוחי עלינו כאנושות לאבד את מיומנויות העבר וללמוד אותן מחדש אבל כשאנחנו כבר אחרים וחופשיים אז המשימה שלי כאדם שעושה דרך רוחית היא ליצור לי בסיס של חופש ושל לב אוהב, בסיס איתן, כדי שביום שאאבד הכל, יהיה לי סל טוב לאסוף לתוכו מיומנויות ישנות-חדשות. במובן הזה העיסוק שלי במיומנויות השרדות הוא משל למסע הרוחי של פרט אנושי שמצד אחד יודע שהכל יקרוס ומצד שני יודע שזה לא בשליטתו והדבר היחיד שבשליטתו זה להכין את עצמו, וגם אם נסתכל על זה בקטן ולא בגדול, אז מליון פעם מתי...

אתמול הרגשתי למאית שניה שנפתח בפניי צוהר אל אמת מיוחדת במינה. התמלאתי בוואו ופתאום הוא נסגר ונעלם ממני, כמו חלום שחולמים ולא זוכרים דבר חוץ מזה שהיה משמעותי. גם מבחינת זמן, הרי אומרים שחלומות הם בסך הכל כמה שניות, אבל כשמתעוררים יכול לקחת כמה דקות שלמות לספר אותן, ובחוויה הן יכולים גם להרגיש כמו כמה שנים. אז, לא יודע. דברים מאוד חזקים יכולים להתרחש בזמן-ארץ מאוד קצר.   ואם כבר אני עושה הפרדה בין ארץ ללא-ארץ זה מוביל אותי לדבר הבא שרציתי לכתוב-   חלמתי הלילה חלום. זה כבר הלילה השלישי שאני חולמת. בעצם כל החיים אני חולמת אבל לא בתקופות אבל. ממש לא חלמתי כמעט שום דבר בחודש וחצי האחרונים והנה שבים אלי החלומות, כבר שלושה לילות ברצף. בשני הלילות הראשונים אלו היו חלומות טובים ונעימים מאוד. הראשון היה בעיקר מצחיק בדיעבד אבל גם כייפי מאוד וסבב סביב בילוי עם חברים והשתטות. בשני הרגשתי אהובה מאוד, חבריי עשו לי מסיבת הפתעה שם למרות שכבר חגגתי. מאוד ריגש אותי שעל דעת עצמם הרימו משהו כזה לכבודי. הרגשתי בחלום מאוד יפה ואהובה והיה מאוד כיף והבעתי את עצמי בבטחון והרגשתי מאוד בבית עם האנשים. ואז...

  יומולדת. סדנת עיבוד עורות. סיום לימודים. טיסה למוסקבה. מעבר דירה. עוגנים. נקודות ציון. בין לבין- נסיונות להשאיר את הראש מעל המים.  כוח עליון, אני משאיר את זה לגמרי לך. אני רואה איך החברים נרתמים, והשמים אולי להסתכל על כאב כעל.. לא. לא חשוב. אין לי שום דרך אחרת להסתכל על זה או לזרז את זה.  אני פשוט מת עכשיו עד שזה יסתיים.