שלוש שש שש אפס חמש

לשמוליק   מה לכל הרוחות עבר לך בראש כשהחלטת להגיע אלי הביתה, בעודי, תלמידת כיתה ז', יושבת בשיעור מדעים בבית הספר? שלחת לי הודעה באייסיקיו "אני בבית שלך". נבהלתי מאוד. יצאתי באמצע השיעור, אמרתי למורה שאני חייבת ללכת ורצתי הביתה. כשהגעתי ישבת בסלון כמו בוס ואמא שלי הגישה לך טוסט וקפה. מיותר לציין שזו הפעם הראשונה שראתה אותך ולא הבינה מה פשר הביקור. היית בן 32 מינימום. אני הייתי 13. איך בכלל העזת לבקש מאמא שלי טוסט וקפה, כשידעת שאתה הולך לעשות מעשה שלא יעשה? או שזאת הייתה חלק מהטקטיקה? נכנסנו לחדר שלי. אני תמיד הייתי ילדה מנומסת. לא חשבתי לרגע לסלק אורח, גם אם כפה עצמו עלי. הדבקת אותי לקיר עם הגוף המסיבי שלך. לא יכולתי לזוז. קירבת את הפנים שלך קרוב קרוב אל שלי והתחלת לדבר, נתת לי נאום על כך שאלו עם הפגמים הם היפים ביותר או משהו. זה לא היה לי נעים, שהגוף שלך נוגע בשלי. שהפעלת לחץ פיזי. לא חשבתי לרגע להגיד משהו בנושא. אני בטוחה ששמת לב שלא נעים לי. אחר כך היה לי שיעור אורגנית ואתה ישבת ובהית בי במשך כל השיעור. לא חשבת ללכת הביתה. לא חשבתי לסלק אותך. גם אמא לא חשבה, כנראה לא רצ...

  אתמול עד 4 בבוקר בכיתי וכעסתי וכאבתי וכתבתי וחשבתי לעצמי שכל התחושות השליליות האלו לא יעזרו לי להחלים ורק יחמירו את מצבי אבל הפלא ופלא- קמתי בתחושה הרבה יותר טובה כאילו שמה שגרם לי לחלות זה כל הכעס הזה שאגרתי בתוכי ולא הרשתי לעצמי להרגיש כל הנאורות הזאת כל הקטע המחורבן הזה של העבודה הפנימית ולהגיב בצורה שקולה כשמישהו מתייחס אלי כמו חרא \ לא מעריך \ אונס \ רוצח וכן כן פיס אנד לאב ולדון ארגונים כמו דאעש לכף זכות נשבר לי הזין כבר כל האנתרופוסופים האלו ששומרים על פנים חתומות שמתהפך להם משהו בפנים אבל הם בולעים את הצפרדע ועסוקים בלאוורר בין האני אל האסטרלי   אתמול בלילה כעסתי ובכיתי והרצתי בראש את כל הדברים שהייתי רוצה להגיד לכל מני אנשים שפגעו בי מאוד וחששתי שאקום חולה אבל קמתי נקייה כי סוף סוף הרשיתי לעצמי לכעוס   ועדיין כואב לי בלב ואין לי מושג אם בפועל אני באמת הולכת להגיד את כל החרא שהצטבר לי אבל לפחות כתבתי וזה שחרר קצת והאף שלי פחות סתום   שרמוטות.     אז מסקנה מהיום- כשבולעים צפרדעים, אין לצפות שהן יתעכלו. הן מחכות לרגע המתאים ואז עולות כמו צרבת קשה במ...