שלוש שש שש אפס חמש

  לא פואטי, לא בוגר, אבל בסדר. זה בסדר... זה לא יפה במונחים של.. מה שמקובל כיפה....  אבל זה יפה בגלל שזה לא מנסה להתייפייף, להתחכם זה סתם, זה שם, זה הוקלד וזה הורגש ואני מבינה שחצ'קון עם מלא מוגלה זה לא דבר שמרשים את רוב האנשים או תינוק עם שפם אבל אותי זה מרשים משאיר רושם אז אני אתרשם וארשום     היום בבוקר נזכרתי איך דשה כתבה לי [לפני 9 שנים] "מאז שעברת דירה נהיית שרמוטה, הא?"   ונזכרתי פתאום בתחושה הזו שעברה בי באותו רגע. תחושה כזו של... רגע רגע... אנחנו לא בתחרות פה? תחרות מי מתבגרת הכי מהר? תחרות את מי הבנים הכי אוהבים? תחרות מי עשתה הכי הרבה סמים? זו לא תחרות?  זה לא נותן לי נקודות זכות? רציתי להיות כמוכן, כדי שתאהבו אותי יותר, ובסוף אני שרמוטה   ורק הרגשתי עוד יותר טיפשה. לא יכולתי אז להסביר לעצמי במילים מה אני מרגישה, או להבין בדיוק מה נכון ומה לא נכון לי מה נעים לי אז המשכתי בבור הזה של ההרס העצמי     במפגש עם אלי היה מיוחד לגלות שלקטנה הזאת [3] יש קצת שפם, ושהמאגניב הזה [15] הוא קצת רגיש ובכיין ושהם בעצם לא יכולים בנפרד שהם בעצם מחבבי...

  זה נשמע כמו הרבה חלומות קטנים אבל זה בעצם אחד ארוך   קודם כל כשהתחלתי לאסטרל ראיתי קליידוסקופ כזה של גורים מתים, גוססים, רטובים, בערימות אחד על השני, פצועים... גורי כלבים מתוקים בצבע חום...זה מה שראיתי...   ואז נרדמתי וזה מה שחלמתי- החלום התרחש במקום כזה שלא באמת קיים במציאות אבל בחלום תמיד אני קוראת לו פתח תקווה אבל הוא לא נראה כמו פתח תקווה קצת מזכיר אז הלכתי שם במקום הזה איפה שאנשים גרים במן חדרים כאלו שהם לא סגורים, זה כמו קופסאות נעליים רק לבני אדם כל העניים והנרקומנים גרים שם ואין קיר שיסגור להם את הבית, כלומר צד אחד פתוח אז אפשר לראות מה קורה ובבית יש רק מיטות פשוטות, וזהו, ובכל בית כמה אנשים, ואפשר לעבור ולראות אותם... אז עברתי שם בלילה וראיתי אותם ופחדתי, ואז ראיתי קופסא של נרות יומולדת, חצי משומשת, מונחת על ארון חשמל וחשבתי לקחת אותה אבל אז חשבתי על החיידקים ולא לקחתי ואז בא איש שהפחיד אותי והתחיל לדבר איתי והלכתי משם מהר והגעתי לרחוב הראשי עם כל החנויות שם ניגשה אלי אישה עם שיער לבן ושאלה אותי "זו אני???" והצביעה על עצמה. היא לא הייתה בטוחה שהיא היא. גם אני ל...