מה שחלמתי אתמול

 

זה נשמע כמו הרבה חלומות קטנים אבל זה בעצם אחד ארוך

 

קודם כל כשהתחלתי לאסטרל ראיתי קליידוסקופ כזה של גורים מתים, גוססים, רטובים, בערימות אחד על השני, פצועים...

גורי כלבים מתוקים בצבע חום...זה מה שראיתי...

 

ואז נרדמתי וזה מה שחלמתי-

החלום התרחש במקום כזה שלא באמת קיים במציאות אבל בחלום תמיד אני קוראת לו פתח תקווה

אבל הוא לא נראה כמו פתח תקווה

קצת מזכיר

אז הלכתי שם במקום הזה איפה שאנשים גרים במן חדרים כאלו שהם לא סגורים, זה כמו קופסאות נעליים רק לבני אדם

כל העניים והנרקומנים גרים שם ואין קיר שיסגור להם את הבית, כלומר צד אחד פתוח אז אפשר לראות מה קורה

ובבית יש רק מיטות פשוטות, וזהו, ובכל בית כמה אנשים, ואפשר לעבור ולראות אותם...

אז עברתי שם בלילה וראיתי אותם ופחדתי, ואז ראיתי קופסא של נרות יומולדת, חצי משומשת, מונחת על ארון חשמל

וחשבתי לקחת אותה אבל אז חשבתי על החיידקים

ולא לקחתי

ואז בא איש שהפחיד אותי והתחיל לדבר איתי והלכתי משם מהר והגעתי לרחוב הראשי עם כל החנויות

שם ניגשה אלי אישה עם שיער לבן ושאלה אותי "זו אני???" והצביעה על עצמה. היא לא הייתה בטוחה שהיא היא.

גם אני לא הייתי בטוחה שהיא היא.

אבל הסתכלתי היטב וכן, זו כנראה הייתה היא. אחות של סבא, מריה. לא יודעת למה היא באה לי בחלום.

אמרתי לה כן, זאת את. מריה.

היא ביקשה שאני אבוא איתה לקנות בגד ים אבל לא יכולתי. המשכתי בדרכי ועברתי ליד החנויות, שם כל הדברים היו בצבע שחור

או בצבע צהוב זוהר

הייתה חצאית שכבות מצחיקה גם.

עליתי על אוטובוס ובאמצע הנסיעה האוטובוס עצר ברמזור וראיתי איש מוטל על הכביש

חשבתי שהוא מת. הוא היה עטוף כמו נקניק במן בד כתום. פתאום הוא התחיל לפרפר

לאט לאט הוא התחיל להתרומם כנגד כל חוקי הגרוויטציה, במן אלכסון משונה, כל פעם קצת, בתנועות רובוטיות כאלו.

הוא הביט סביבו. הוא היה קירח עם מעט זקן. העיניים שלו היו גדולות וחודרות. אני ישבתי באוטובוס ובאיזשהו רגע

המבטים שלנו נפגשו. הוא היה מפחיד מאוד. לא ידעתי מה זו הסיטואציה המשונה הזו. חשבתי שהוא הולך להתפוצץ

אבל הוא לא התפוצץ

ופתאום הגיע איש כזה, שבטי כזה, עם פנים די גסות, כלומר אברי חישה בולטים ושיער פרוע

הוא החזיק מקל שבקצה שלו היה משהו שהוציא עשן

האיש הכתום נעמד באמצע הכביש והאיש השבטי נעמד לידו והתחיל "לכשף" אותו

כל הסיטואציה נראתה לי מאוד מטרידה אז החלטתי לרדת בתחנה הקרובה מהאוטובוס, ושמה ירדתי, וראיתי את האקס שלי

מגיל 16 עם כל החברים שלו. כולם שם היו זוגות זוגות. כולם נראו עצובים, כל אחד חיבק מישהו, הם הכילו אחד את העצב של השני

הדס, זו שבזמנו הוא בחר להחליף אותי בה, לבשה מכנס זהה לשלי, אבל שלה היה מפליז נעים ושלי היה מצמר קוצני.

[אגב, בחלום לבשתי בדיוק את אותם בגדים שישנתי איתם, והמכנס הזה באמת מעקצץ, אבל זה לא מצדיק שלהדס יהיה מכנס פליז זהה.]

בכל אופן, איכשהו מפה לשם הופיעו שם עוד אנשים ואכלנו עוגת חשיש ביחד בתוך התחנת אוטובוס. זה היה טעים.

לא זוכרת יותר מהחלום הזה.

 

חלמתי גם שאני שואלת את לינוי איך היא יודעת אנגלית והיא אומרת לי שהיא לימדה את עצמה.

 

עוד חלום [אחרון ודי] היה שדפקו לנו בדלת חבורה של היפים רנדומלים [בערך 5 או שישה אנשים] וטענו "אני אמיר גלבוע"

אבל אף אחד מהם לא היה אמיר גלבוע

וחשבתי לעצמי איך זה יכול להיות? יכול להיות שהוא כל כך השתנה? שאני לא מזהה אותו?

בכל מקרה נתתי להם להכנס הביתה כי הם טענו שהם אמיר. אבל הם לא היו אמיר.

הם ישבו בחדר של אבא שלי על הריצפה ותיקנו שם משהו.

[כבר היה לי חלום פעם על הדוסים והערבי שבאו בואן פרוותי והשתילו בחדר של אבא שלי רמקול בקיר, זה היה קצת דומה באווירה]

בקיצור באיזשהו שלב ראיתי את אמיר בחוץ, מהחלון

ולגבי החבורת היפים הרנדומלית הזו [שאגב- לאחד מהם ממש בהיתי בפרצוף ובעיניים, וזה קרה לי כבר כמה פעמים בחלומות השנה..

גם עם עמית... ועם ה"מחבל" הזה... וגם החלום שהסתכלתי לעצמי בעיניים והאישונים נשפכו...]

בקיצור אמרתי להם לזוז מכאן כי הם לא היו אמיר בכלל

וזה התחיל להרגיש כמו תרמית

 

ווהו חלומות כמו פעם

התגעגעתי ולא התגעגעתי

בכל אופן יש חומר למחשבה