שלוש שש שש אפס חמש

  כתבתי בכותרת 'סתם' כי זה באמת סתם. כי מאז שפונצ'יק לא איתי אני לא מסוגלת לכתוב. אני גם לא מסוגלת לשמוע כל מוזיקה שנהגתי לשמוע עד אותו הרגע, ועוד כמה דברים. אני מעלה לכאן משימות שנתנו לי בלימודים. לא יודעת למה אני מעלה אותן, אולי כדי שלא ירגישו את השקט הנורא הזה אפילו בתוך הבלוג.   המשימה הראשונה היא להתייחס לטקסט 'כך אוכלים תפוז' של נחום גוטמן, ולכתוב אחד כזה משלנו, אז זה מה שכתבתי:   כֵּיצַד אוֹכְלִים בַּנָּנָה?     קח את הבננה בכף ידך הימנית. לטף אותה בעדינות. בחן כתמיה החומים והשחורים, ושאל- האם הם רבים מדי? כל כך רבים שצבעו את קרביה? אז אחוז בה בקצות אצבעותיך והגבה ידך, כדי שתראה על רקע השמים. לטף אותה בעיניך, וראה כי ככל שהשמים בוהקים משתנה לה הבננה. היא נראית כסירה רחוקה על רקע ים כחול או כירח דק. וכשהאור מסביב יהפוך בהיר וזוהר כל כך, בשעות הצהריים החמות, כך שהבננה תראה כמעט שחורה- לבך יפתח אליה. עתה, אחוז בקודקודה. אל פחד- כמעט כל הבננות רכות. נשום נשימה עמוקה, עצום עיניים, והחל לקלף קליפתה. התחל מהקודקוד, כמובן, במשיכה עדינה כלפי מטה, אך לא עד הסוף- הש...

  סתם. ראיתי באינטרנט סושי דובים אז החלטתי לנסות גם.  זה עדכון שטחי כי עוד לא התעוררתי מהסיוט.    בתאבון         [הא, וזה אולי הזמן לציין שרשמית אבא עובר ליפן, אז אאחל לו בהצלחה ואקווה לבקר אותו הרבה].    

        החוויה בספארי הייתה די קשה וכמובן ששוב הציף אותי הרצון להוציא את החרא הזה לפועל, ולהציע את עצמי לכלמני גני חיות לשם הצגת המין האנושי. אולי אחרי שאשהה שם תקופה ואראה כמו מפלצת ואאבד את שפיותי, אנשים יתחילו להבין מה דפוק בלשים יצורים חיים לראווה... בתוך כלוב...  זו מן הרגשה משונה להכנס לשם ולשלם, לשתף פעולה עם זה, ועוד לקבל מזה 'בידור' כלשהו.. בכל אופן, למרות כל התחושות הקשות הרגשתי שאני נמצאת בין חבריי האמיתיים וזה מילא אותי, ובערב גם התפללתי למען החופש שלהם. וגם- פעם ראשונה בחיים שלי אזרתי אומץ ולא צילמתי על אוטומט.. אז.. מזל טוב...   ובלי קשר לספארי, לגבי היומיום הנוכחי- כלום. אין מה להגיד. עדיין מקווה להתעורר מהסיוט. משתדלת כמה שפחות קלונקס ובונדורמין אבל זה קשה. וגם- הצלחתי להביא אור אל לב הדרקון. לעמוד מול ילדים מיובשים, לתת להם לצייר ולאהוב ולשיר ולכתוב. חוויה קשה וחזקה. [ועם כמה שהיא קשה וחזקה, עדיין הכל מרגיש מרחף מעומעם ולא הגיוני. פשוט לא הגיוני]   נכתב על ידי 36605 , 16/11/2013 12:40   2   תגובות     הצג ...

  אין לי מה להגיד שוק ובחילה אני מרגישה שהכל מעוות מרגישה שאלוהים מסתלבט עלי אולי נדרתי יותר מדי נדרים ענן של קארמה מצחינה כל האהבה שלי האמונה התפילה כל התקוות שלי כל מה שהשאיר אותי כאן בשנים האחרונות קבור עכשיו באדמה קברתי במו ידי זו הפעם הראשונה שהדלקתי אש בלי גפרור או מצית רק חפירת בור קדחתנית מכה בסלע כשמעליי שמיים שחורים אש אדמה מים ורוח התאחדו, כשקברתי את כל האור שבי