סתם. [כיצד אוכלים בננה+ תמונה]

 כתבתי בכותרת 'סתם' כי זה באמת סתם. כי מאז שפונצ'יק לא איתי אני לא מסוגלת לכתוב. אני גם לא מסוגלת לשמוע כל מוזיקה שנהגתי לשמוע עד אותו הרגע, ועוד כמה דברים.

אני מעלה לכאן משימות שנתנו לי בלימודים. לא יודעת למה אני מעלה אותן, אולי כדי שלא ירגישו את השקט הנורא הזה אפילו בתוך הבלוג.

 

המשימה הראשונה היא להתייחס לטקסט 'כך אוכלים תפוז' של נחום גוטמן, ולכתוב אחד כזה משלנו, אז זה מה שכתבתי:

 

כֵּיצַד אוֹכְלִים בַּנָּנָה? 

 

קח את הבננה בכף ידך הימנית. לטף אותה בעדינות. בחן כתמיה החומים והשחורים, ושאל- האם הם רבים מדי? כל כך רבים שצבעו את קרביה?

אז אחוז בה בקצות אצבעותיך והגבה ידך, כדי שתראה על רקע השמים. לטף אותה בעיניך, וראה כי ככל שהשמים בוהקים משתנה לה הבננה. היא נראית כסירה רחוקה על רקע ים כחול או כירח דק. וכשהאור מסביב יהפוך בהיר וזוהר כל כך, בשעות הצהריים החמות, כך שהבננה תראה כמעט שחורה- לבך יפתח אליה.

עתה, אחוז בקודקודה. אל פחד- כמעט כל הבננות רכות. נשום נשימה עמוקה, עצום עיניים, והחל לקלף קליפתה. התחל מהקודקוד, כמובן, במשיכה עדינה כלפי מטה, אך לא עד הסוף- השאר משהו לאחוז בו.

עתה, פתחת פתח צר דרכו יכול אתה לראות לקרביה. תגלה בהדרגה אודות אותם כתמים שחורים, שמלכתחילה היו אלו שגרמו לך לגשת- פן יהיה מאוחר...

בשלב זה בו אתה יכול להציץ אל פנימיותה, יהיה לך קשה להתאפק. אפך יוצף ריח מתוק ולִיבּך יתמלא התרגשות לאור לִיבָּתהּ הרכה, המנחמת. עצור לרגע לפני שהנך ממשיך בפעולת ההפשטה. השתהה על אותו הרגע- אינך יודע איזה פצע עלול לחשוף הקילוף הבא.

עתה, לאחר נשימה שניה עמוקה, אחוז בחלק נוסף של הקליפה. קלף גם אותו במשיכה עדינה כלפי מטה. עכשיו אתה כבר מיומן בחשיפת סודות של סירות רחוקות או של ירח דק.

והנה, נשארה לה פיסת קליפה אחרונה, רגע לפני שהבננה תהיה חשופה מולך, מוכלת בגביע כף ידך. האם אתה מרגיש את ההתרגשות? אם לא, זה הזמן לקחת נשימה שלישית ואחרונה לפני הנגיסה בפרי.

קלף את שארית הקליפה. בחן את הבננה מכל צדדיה. שים לב- יש בננות שלאחר קילופן נותרים עליהן חוטים מרירים, משָטִים, כמעט בלתי נראים, צמודים לבשרן, מגנים עליהן בחירוף נפש מאותו רגע התאחדותכם המיוחל. קילוף חוטים אלו חייב להיעשות בעדינות יתרה, תוך שימוש בקצות הציפורניים, ושוב במשיכה כלפי מטה. השמר פן תשאיר סימן בבשרה. כבד אותה כפי שהיא אותך. שאף להתאחדות איתה כי זו סיבת צמיחתה.

זהו הרגע לו ייחלת. הבננה חשופה בדיוק במידה הנכונה. קָצֶהָ התחתון יישאר מוחבא עד לרגע האחרון, אשר לא כל כך רחוק כעת.

עצום עיניים ואמור תודה לאלוהים לפני שתנגוס בפרי. הריח את הבננה- ריחה יטפס במעלה אפך ועד לקצה דמיונך. עתה נגוס בעדינות ביס קטן בקודקודה. המס אותה בפיך. התרגש לאור בשרה המשובח שהיה מכוסה בקליפה משטה. התקדם במורד הבננה, כמו בשביל צהוב- בהיר של ארץ עוּץ. הקפד לנגוס נגיסות קטנות, למרות שפיך מסוגל לטרוף בננה כזו גם בביס אחד.

כשתגיע לחלק שעודנו מכוסה, הסר את שארית הקליפה והתענג על הנגיסה האחרונה. יש אנשים שיעדיפו לא לאכול את קצהָ התחתון מחמת כבוד, שלה או שלהם. עשה את בחירתך בנוגע לקצה, ואם תשאל אותי-

זה תלוי בבננה.

כשתסיים, לקק אצבעותיך והודה שנית, אך לפני שתמשיך בסדר היום- שים לב שהשארת את קליפתה במקום מתאים- קבר אחים של קליפות אחרות. זהו עניין חשוב, מאחר וגם אדם חזק כמוך יכול להחליק ולהפצע כשקליפה מושלכת במקום הלא ראוי לה.

 

 

 

 

זה קטע קצת מטומטם, כי זה היה מאולץ, אם כי אהבתי האמיתית לבננות עזרה לי בתהליך הכתיבה.

 

 

משימה אחרת שאעלה לכאן היא מהקורס צילום, כשהתבקשנו לצלם אנשים ברחוב. אני אוהבת את התמונה הזו-

 

 

 

 

 

 

וזהו. 

 

כנראה שיגיע הרגע שלא אוכל להתחמק יותר. שיגמרו לי משככי הכאבים ומשני התודעה וכל החרא הזה, ואני אאלץ להרגיש את זה..

כל המחשבות יזרמו מהראש דרך מפרקי הכתפיים במורד הידיים, יתפצלו בין עשר אצבעות שיקלידו אותן לתוך הבלוג הזה....

אקיא את כולן, והן כל כך רבות ושונות אחת מהשניה, וחסרות תכלית או כיוון...

 

כבר חודש אני לא חולמת חלומות [עניין מאוד לא רגיל. בדרך כלל אני חולמת חלומות מאוד ברורים ומעניינים וזוכרת אותם היטב], 

והרבה אנשים מספרים לי שחלמו עלי. היום בבוקר קיבלתי שתי הודעות אחת אחרי השניה מאנשים שונים- "חלמתי עליך".

השערתי היא שמרוב כדורים דפקתי משהו בשער לעולם האסטרלי, ועכשיו במקום להסתובב בתוך ראשי שלי אני מסתובבת בין ראשים של אחרים.

 

זה מעניין, שכשאת הלכת, גם החלומות שלי הלכו...

 

וזה בדיוק הרגע לעוד קצת פלסטר, עוד כדור, עוד שקר כי לא אוכל להכיל את האמת המרה הזו. [ובקריאה חוזרת של שורה זו, מחשבותי הולמות- "זו אמת? זו אמת?"]