שלוש שש שש אפס חמש

  היום בבוקר נשבעתי לעצמי שאחרי העבודה אשכב לנוח. כל יום שלישי אני אומרת את זה, ולפעמים בסוף לא מבצעת את זה, אבל היום זה היה חשוב במיוחד כי הייתי מאוד עייפה. חזרתי ב4 ורבע ונכנסתי צ'יק צ'ק למיטה, אבל כנראה שזה לא היה זמן לישון. פונצ'ה הקטנה לא הפסיקה לבכות. בהתחלה לקחתי אותה אליי למיטה וחיבקתי אותה וישנו קצת ביחד, אבל אז היא ירדה מהמיטה  והמשיכה לבכות. ב5 ורבע נשברתי וגררתי את עצמי החוצה מהמיטה. שמתי לפונצ'יק רצועה והיא הוציאה אותי לטיול. מאחר ועוד היה אור בחוץ, יצאנו לטבע [שזה אומר חרדלים יותר גבוהים ממני, למשל]. כשאין אור בחוץ אנחנו הולכות לגינה ציבורית וזה לא טבע. אנחנו הולכות לשם כי יש שם פנסים, ובטבע אין. בכל אופן, שם, איפה שאנחנו הולכות באור יום, אני תמיד מדברת עם אלוהים. לפעמים אני רק אומרת לו בוקר טוב ותודה ולפעמים יותר. לפעמים אני בוכה לו. תמיד אני מדברת בקול רם ותמיד בודקת שאין אף אחד סביבי, כי באיזור שאני גרה אם מישהו יראה את הסיטואציה  הזאת אני עוד אמצא את עצמי במחלקה סגורה. [זה גם קשור בזה שאני תמיד לבושה כמו הומלסית כשאני והכלב בחוץ]. בכל אופן. פונצ'יק...

נשמע לא הגיוני... שחזרתי משם.. כי מראש לנסוע לשם נשמע לא הגיוני.. אבל ככל שהימים עוברים, ואני מסתכלת על התמונות, זה מתחיל לחלחל לי- כנראה שזה באמת קרה... בטיול הזה הבנתי שאני על הגל, לא משנה כמה הים סוער.. אני גולשת מצויינת.. הבנתי שאני בכיוון, והכיוון הוא לחלום בדיוק לאן שאני רוצה, ולא להנמיך ציפיות כי 'אין מצב שזה יקרה' או כי 'זאת אני'... חזרתי שונה... קשה לי לומר מה השתנה כי אני עוד חצי שם.... אבל דבר אחד בולט במיוחד- מאז שחזרתי אני ישנה בלילות. אני ישנה לילה שלם ובקושי יש לי חלומות. לא התעוררתי אפילו פעם אחת באמצע הלילה מאז שחזרתי... שזה משהו מאוד לא רגיל אצלי.. עלק לישון לילה שלם.... כנראה שמשהו נרגע שם... משהו קיבל את האוקיי שלו... עכשיו אפשר לישון...... עברו עלי חוויות הזויות.. מיוחדות.. חזקות.... אני רוצה לכתוב על האגדה הקסומה הזו אבל כנראה שקודם אצטרך לצאת ממנה, כדי שאוכל לכתוב עליה..   ביומיים האחרונים של הטיול, כשהשביזות ממזג האוויר האפור התחילה לכרסם, ה' שמע את התפילות ופינה את כל העננים. הוא צבע את השמיים בירוק ואני קיבלתי את מתנת היקום המרהיבה...   עדכ...

  התרגשות מכרסמת ברמה שקשה לישון מגשימה חלום שנולד לפני כ8 שנים..   יש לי חלומות כ"כ מוזרים בלילה מצבי רוח כאב ראש נדמה לי שאני הולכת להתפוצץ עוד לפני שאעלה על המטוס   ביום ב' בערב קבעתי לי עיסוי. ביום ג' אני אלך לעבודה והילדים ישמחו אותי וירגיעו אותי. אח"כ בערב יש מקהלה  ואני מתלבטת אם ללכת או לא, כי ב4:00 בלילה צריך כבר להיות בשדה... נראה איך אני ארגיש... אם אני אהיה על קוצים אני אלך למקהלה לשיר קצת לשמוח ולקבל אנרגיות טובות... ואם אהיה עייפה אלך לישון.... תלוי בסף ההתרגשות.... בטח אני אקום ירוקה בבוקר.....       חלומות שחלמתי:   טוב את שניהם אני לא ממש זוכרת....חלמתי אותם לפני יומיים והם היו ממש מוזרים....   בחלום הראשון אני חשבתי על משהו.. לא זוכרת מה... איזשהי סיטואציה... ואז.. קשה להסביר את זה. התמונה שהעיניים שלי רואות, יעני כל התמונה שהשדה ראייה שלי תופס, פתאום הצטמקה לתמונה בגודל של תמונה יעני רגיל שמפתחים בחנות... והיא הייתה חצי שקופה.. והחזקתי אותה בשתי הידיים שלי... כאילו צפיתי בסיטואציה כשאני מחזיקה אותה בידיים שלי.. ואז קול אומר...

  אני רוצה לטוס מכאן עכשיו. כל הבגדים החמים כבר מוכנים בערימה. אני רוצה לקחת את פונצ'ה ומיקי ולהגיע למקום לבן לבן לבן לבן לבן בלי אנשים. בלי יחסים, קשרים, כל הבלה בלה הזה.. בלי אנשים שטוענים שהם מאמינים באהבה אבל מפזרים שנאה לכל עבר כמו רעל[גם לי כמובן יש עבודה בנושא...].. בלי מתנשאים.. בלי מתנצלים... בלי אוכל בלי חשיש בלי רעש   אני מנסה אני נשבעת שאני מנסה.... אני מנסה להשתלב.. מנסה להבין איך הולך כל החרא הזה של יחסים בין אישיים... לא יודעת... יש אנשים שכן הולך לי איתם...   אנשים... סיטואציות חברתיות.... קניון...אוטובוס.. שיעור במכללה...  אז אולי אני חייזר ואולי מוטב לי להיות לבד... אני מרגישה שכל מה שבא לי זה לבכות... אני מרגישה שאין לי על מי לסמוך חוץ מעל עצמי ועל השם..... עם פונצ'ה ועם ילדים אני מוצאת נחמה... שם האהבה בוערת וכנה, ללא גבולות...ללא מילים.... רק בשיר משחק מבט חיוך חיבוק..... אבל מרגישה שכל המסביב רוצה לטרוף אותי... שבא לי להתחבא....לברוח לא לדבר עם אף אחד..... אוף....   אלו הרגעים שאני מרגישה מתוסכלת ומרגישה צורך לפתוח איזה קלף או לקרוא באיזה ס...