אני רוצה לטוס מכאן עכשיו. כל הבגדים החמים כבר מוכנים בערימה. אני רוצה לקחת את פונצ'ה ומיקי ולהגיע למקום
לבן לבן לבן לבן לבן בלי אנשים. בלי יחסים, קשרים, כל הבלה בלה הזה.. בלי אנשים שטוענים שהם מאמינים באהבה
אבל מפזרים שנאה לכל עבר כמו רעל[גם לי כמובן יש עבודה בנושא...].. בלי מתנשאים.. בלי מתנצלים...
בלי אוכל בלי חשיש בלי רעש
אני מנסה אני נשבעת שאני מנסה.... אני מנסה להשתלב.. מנסה להבין איך הולך כל החרא הזה של יחסים בין אישיים...
לא יודעת... יש אנשים שכן הולך לי איתם...
אנשים... סיטואציות חברתיות.... קניון...אוטובוס.. שיעור במכללה...
אז אולי אני חייזר ואולי מוטב לי להיות לבד...
אני מרגישה שכל מה שבא לי זה לבכות... אני מרגישה שאין לי על מי לסמוך חוץ מעל עצמי ועל השם.....
עם פונצ'ה ועם ילדים אני מוצאת נחמה... שם האהבה בוערת וכנה, ללא גבולות...ללא מילים.... רק בשיר משחק מבט חיוך חיבוק.....
אבל מרגישה שכל המסביב רוצה לטרוף אותי... שבא לי להתחבא....לברוח לא לדבר עם אף אחד.....
אוף....
אלו הרגעים שאני מרגישה מתוסכלת ומרגישה צורך לפתוח איזה קלף או לקרוא באיזה ספר, לדבר עם השם לקבל עצה, כיוון...
זה מעניין.. לקראת לפלנד התחלתי לחשוב על כל מני מדיטציות לייצור חום פנימי.. ופתאום כלמני אנשים מכיוונים שונים התחילו
לדבר איתי על זה.. שזה היה סימן..... ועכשיו גם עם כל הבילבול הזה פתחתי וורס של שטיינר וכתוב שם:
בעיצומו של החורף
מתחממת הממשות של הרוח,
היא מעניקה על ידי כוחות לב
כושר קיום לעולם-בן-החלוף.
נגד הקור בעולם החיצון
מתקוממת- בגבור כוחה-
אש-הנפש בפנימיות האדם.
אז שיהיה לילה טוב...... עוד מעט אביב, פורים ופסח וזה כבר אנרגיה אחרת לגמרי......
פברואר שמח
יום שבת, 2/2/2013 שעה 13:45
היום יום יפה. יום אביב. יום בו אני משוחררת ממועקות שסחבתי שנים. השמש בחוץ והצמחים כולם שמחים מאוד
כי שתו הרבה בסוף השבוע. אני מאוד רוצה לצאת ליער עם חליל אבל יש לי שיעורי בית להכין.
אשתדל לסיים אותם עד לשעה-לפני-השקיעה, אולי שעה וחצי. אתפלל שהשמש תחכה לי.
היום זה יום שבת. יום חשוב. עוד לא עברו 24 שעות מאז שפרשתי, ובינתיים זה מרגיש טוב.
חיכיתי לזה המון... כמה זה נראה מסובך... ובעצם לא תלוי בכלום חוץ מבעולמי הפנימי..
שאותו אני מומחית בלבנות יפה- עם ארמונות ושמיים בכל הצבעים, ירחים גדולים וקטנים,
קשתות עגולות לגמריי, סערות סגולות כהות....
אז הנה אתמול ביקרתי בחנות וקניתי לי כרטיס לעולם אחר...
אתם עדיין תראו אותי פיזית, ובכלל פיזית בתקופה הקרובה לא יראו שינויים רבים, הכל מבחוץ יראה כמעט
אותו הדבר....
למרות שאנחנו נהיה בעולמות שונים נוכל לתקשר, אני פשוט אצטרך לדבר בשפה שלכם, שאותה אני מכירה
היטב, כי למרות שלא הרביתי להשתמש בה, זו השפה ששמעתי רוב חיי.
אני שמחה ואתמול לפני הפרישה הייתי עצובה, אבל עכשיו הכל רחוק כבר
זה כבר לא חשוב, הרבה דברים שאתמול היו חשובים....
אין אותם בכלל בעולמי.... קיומם מתבטל בעולמי....
אך אני מודעת שבעולמכם הם ממשיים מאוד...
ממשיים כמו סקס, כמו אוכל, כמו כסף.....
אבל כסותי עדיין אותה כסות, ורק חדי האבחנה יוכלו לשים לב
וחדי האבחנה הם אלו שכבר קנו כרטיס או שהם בדרך לחנות בדיוק
אגש לשיעורי הבית, שהשמש לא תברח, כמה היא יפה
זוהר צפוני על הראש שלי
אהובי אחרי מקלחת
ציור חדש, צבעי מים וצבעי עיפרון על קרש עץ מעובד....איזו שארית מצעצוע ישן......
תגובות
הוסף רשומת תגובה