שלוש שש שש אפס חמש

    בפוסט הקודם הרגשתי שאני רוצה תגובות, אבל כנראה שהוא היה ארוך וטעון מדי בשביל לקבל כאלו... על תמונה נגיד קל להגיב.... לפחות לי מתחילה להיות תגובה לגבי הפוסט הקודם.... דברים מתחילים להתיישב... אלוהים...איזה סשנים..... איזו שנה.... עוד מעט תהיה רגיעה.. עוד מעט פסח... עוד מעט נצא מעבדות לחירות... עוד מעט יומולדת.. שזה גם מביא שינויים...  לאט לאט [או מהר? לא יודעת, עם התדר החדש כל מושג הזמן התבלבל לי] החלקים של הפאזל מסתדרים במקום.... יש תשובה...... ומלא שאלות.....   ג'ה אתה נתת לי את כל מה שצריך להיות חופשי במציאות הזאת....       והנה פילון שתפרתי לילד מהגן שיש לו יומולדת מחר..

בחנות ההיא, שמוכרים בה כלמני דברים, כמו פיגור וטורט ואחריות וטאקט ודייקנות.....כל מני.... אז שמה, איפה שקניתי דברים כאלו ואחרים, לא אקנה טאקט. לא אקנה אותו למרות שאמרת לי היום אלף פעמים ש"ככה לא אמורים להתנהג", ש"זה לא מקובל". צחקתי ואמרתי "אז בגלל זה אף פעם לא הייתי במקובלים". אמרת לי שזה לא קשור אבל זה כן קשור.   אני לא רוצה להיות מהמקובלים, אוקיי? כי מה שמקובל הוא לאו דווקא תואם את מה שאני מאמינה בו. "לא כיף איתך. את צריכה לעשות את זה כדי להיות יותר כייפית". למה שאני ארצה להיות כייפית? אפשר לחשוב שבראו אותי בשביל לבדר אנשים. לרצות אותם. אפשר לחשוב שאני פה בשביל שתשמעו מה שאתם רוצים לשמוע.   אנשים כל הזמן אומרים שהם רוצים כנות, שהם שונאים שקרנים. שהם אוהבים שאומרים להם את האמת בפרצוף... אבל כשזה קורה בפועל, כשאני אמיתית עד הסוף, יש להם אלף טענות. פתאום היום הוא ביקש ממני לא לעשות כך וכך כי זה מעליב. אמרתי לו שמבחינתי מה שאמרתי אינו מעליב בכלל. "יכולת לבחור במילים אחרות"- יכולתי, אבל אז זה לא היה תואם את ההרגשה שלי. רציתם כנות לא? נכון...

אני רוצה לכתוב מסודר עוברות לי מלא מחשבות...הכל כל כך אינטנסיבי.. כל כך הרבה חוויות... כבר לפחות שנה זה ככה... כאילו הכל רץ מהר וגם משתנה ממש מהר... כל הזמן התחושה הזאת שהכל כל כך מיוחד שאני מרגישה רע שזה לא יתועד בכתב, ומצד שני זה כל כך מיוחד שבכלל אי אפשר לנסח את זה במילים... אבל זה בסדר.. הכל בסדר.. עם דף ועט יותר הולך לי ורוב התקופה האחרונה מתועדת על דפים.... הגיאומטריה הפרויקטיבית הזו הנגינה פתאום זה נפתח לי, משהו חדש פתאום אני מרגישה שאני מתחילה לחדור את זה יש איזו מנגינה שמתחילה להרקם, אני רוצה לכתוב אותה   עוד 25 ימים לפלנד. עוד 6 ימים חופשת סמסטר. עכשיו זה הימים הלחוצים האלו ברגע שאצא לחופשה אתמקד רק בשני דברים- הבחינה שיש לי לעבור במכללה, והצילום. מה25 לינואר עד ה13 בפברואר יש לי משימה לחזק קשר עם המצלמה. כמו שאני מנשקת את החלילית ומחבקת ואומרת לה כמה היא נהדרת ואני אוהבת אותה.. כל יום מתייחסת אליה קצת... לחיזוק הקשר... ככה גם עם המצלמה צריך...   וצריך לדאוג כבר שיהיו את כל הבגדים החמים, ולסדר את החדר. וכשאחזור מלפלנד אעשה סדר בכל הקלסרים לקראת סמסטר ב', ואז יהיה לי ...