אדם על הסף
בחנות ההיא, שמוכרים בה כלמני דברים, כמו פיגור וטורט ואחריות וטאקט ודייקנות.....כל מני.... אז שמה, איפה שקניתי דברים כאלו ואחרים, לא אקנה טאקט. לא אקנה אותו למרות שאמרת לי היום אלף פעמים ש"ככה לא אמורים להתנהג", ש"זה לא מקובל". צחקתי ואמרתי "אז בגלל זה אף פעם לא הייתי במקובלים". אמרת לי שזה לא קשור אבל זה כן קשור.
אני לא רוצה להיות מהמקובלים, אוקיי? כי מה שמקובל הוא לאו דווקא תואם את מה שאני מאמינה בו. "לא כיף איתך. את צריכה לעשות את זה כדי להיות יותר כייפית". למה שאני ארצה להיות כייפית? אפשר לחשוב שבראו אותי בשביל לבדר אנשים. לרצות אותם. אפשר לחשוב שאני פה בשביל שתשמעו מה שאתם רוצים לשמוע.
אנשים כל הזמן אומרים שהם רוצים כנות, שהם שונאים שקרנים. שהם אוהבים שאומרים להם את האמת בפרצוף... אבל כשזה קורה בפועל, כשאני אמיתית עד הסוף, יש להם אלף טענות. פתאום היום הוא ביקש ממני לא לעשות כך וכך כי זה מעליב. אמרתי לו שמבחינתי מה שאמרתי אינו מעליב בכלל. "יכולת לבחור במילים אחרות"- יכולתי, אבל אז זה לא היה תואם את ההרגשה שלי. רציתם כנות לא?
נכון תמיד אומרים 'נעים מת מזמן'? אז בעולם שלי, 'מתאים' ו'אמור' קבורים ליד 'נעים'. ואתה צודק, אני אכן חיה בעולם משלי. יש לי מושג משלי לכל דבר, משמעות אחרת לכל דבר ממה שלרוב האנשים זה אומר. נכון.
ואנשים תמיד כועסים כשאני מפעילה את השכל שלי. זה בגלל שיש להם אינטרס שאני לא אפעיל אותו. [לא כל האנשים, רובם]. למעשה, אני יכולה לספור על יד אחת את האנשים שאני מוצאת איתם שיח משותף ואני מרגישה שאנחנו מדברים באותה שפה, ושאני לא מרגישה שיש להם אינטרס שאני אפסיק להשתמש במוח שלי. היום אמרת לי "את כל הזמן שואלת למה. אפילו על הלמה את שואלת למה. למה ומה זה. כל הזמן" אמרתי לך ש'למה' זאת המילה האהובה עליי. שאני רוצה לקעקע אותה. זה לא היה ברצינות אבל זה היה בשביל להבהיר נקודה. בשבילי אחד הדברים החשובים ביותר הם לשאול מה זה ולמה. ואני לא אפסיק. ואני לא קונה טאקט, אני מצטערת.
אחרי שהלכת בדקתי בויקיפדיה מה זה טאקט. הנה מה שכתוב:
"טאקט פירושו התנהגות המבוססת על התחשבות זהירה בסיטואציה ובסביבה שבהן נמצא אדם ברגע נתון. למשל, ביחסים בין-אישיים, טאקט פירושו התנהגות הנעשית תוך התחשבות יתירה ברגשותיו של הזולת ובערכים אשר אותם הוא מוקיר, במטרה ליצור מערכת יחסים הרמונית ולהקטין את הפוטנציאל לעימותים ולעלבון."
גם 'התחשבות' זו מילה שקבורה ביחד עם שלושת החברים מקודם. ועוד התחשבות זהירה, איזו הגזמה. למה שאני אשב ואחשב את המילים שלי בטירוף? למה שאייפה? כתוב שהמטרה הסופית יעני של כל העניין הזה שנקרא טאקט זה להמנע מעימותים ועלבון. עכשיו אני שואלת- למה לי להמנע מעימות במקום שהוא נחוץ במיוחד? ומה זה בכלל עלבון? זה לא שאני אומרת לבן אדם אתה טיפש מכוער שמן ומטומטם.. אני כולה אומרת את הפאקין דעה שלי.... ישר אנשים לוקחים הכל אישי, בכלל לא מקשיבים למה שניסיתי לומר.. איך שהם שומעים איזה מילה שנחשבת גסה, איזה משהו שמעורר בלאגן, ישר הם בכלל לא מקשיבים לתוכן הם נתפסים לזה שאמרתי משהו גס שרוב האנשים לא היו אומרים..... חרא זין פיפי....
אני אוהבת להשתמש הרבה במשפט "גם היטלר רצה לעשות טוב" כשאנשים מנסים לעזור לי בדרכים שרק פוגעות בי. אני תמיד אומרת ש"גם היטלר חשב שהמעשים שלו יהפכו את העולם לטוב יותר" ואז אנשים תמיד נעלבים ואומרים "אני לא מאמינ/ה שאת משווה אותי להיטלר"... ואף אחד פשוט אף אחד לא מנסה לחשוב למה אני מתכוונת כשאני אומרת את זה, או למה בחרתי דווקא בדוגמא כזאת קיצונית. אנשים תמיד נשארים בפשט ולוקחים אישי ואוי ואבוי איזה טאבו אמרתי היטלר.
עוד דוגמא למקרה כזה- לפני כמה ימים במכללה עסקנו באיזשהי יצירה שלטעמי מתאימה לילדים בכיתה ו', ולא לפני. עכשיו, יש איזשהו קטע אצל אנשים, שהם חושבים שחינוך טוב זה אומר לדעת כמה שיותר בכמה שפחות זמן, לדחוס. עושים תחרות בין האמהות של מי כבר מדבר של מי כבר הולך של מי כבר סופר ומי יודע להבדיל בצבעים..... בקיצור אז איזו בחורה בכיתה אמרה לגבי היצירה שלמדנו "אפשר ללמד את זה גם בכיתה א' "- אז התעצבנתי ויצא לי "אפשר גם ללמד תינוק להזדיין, והוא ילמד." כי זה נקודה ממש רגישה אצלי שמביאים לילדים תכנים שלא תואמים את השלב ההתפתחותי שלהם... בקיצור כמובן קיבלתי פרצוף ואיזה הערה מזדיינת.... וזה פשוט מעצבן שאנשים נתפסים על זה שאמרתי את הדברים בצורה בוטה...במקום לחשוב למה התכוונתי ולמה בחרתי להשתמש דווקא במילים האלו [ואני אף פעם לא בוחרת מילים סתם].
ההוא שמנסה לחנך את כולם אמר לי שיכולתי לומר את זה אחרת. יכולתי לומר שאפשר ללמד תינוק לעשן, או לנהוג באוטו, וזה כביכול לא היה משנה את התוכן, אבל היה יוצא יותר פוליטיקלי קורקט או איך שלא כותבים את החרא הזה ... מה זה בכלל.. אצלי יש פוליטיקלי טורט.......
בקיצור, לפי דעתי זה כן היה משנה את התוכן. ובכוונה השתמשתי דווקא בנושא של מין, כי דווקא הנושא הזה מאוד רגיש אצל אנשים. הרי זה ברור לאנשים שתינוק לא יכול לנהוג באוטו או לקחת שכטה מבאנג, אבל פדופיליה זה דבר שקיים בעולם ודבר שמזעזע אנשים ולכולם ברור שהוא רע, אז למה כשמדובר באונס של המח בבתי הספר אף אחד לא מתרעם? בגלל זה בחרתי מילה מהשדה הסמנטי הזה ולא אחר. ובגלל זה גם תמיד היטלר עולה לי.
אז נחזור רגע לטאקט. היה כתוב שם בויקיפדיה שזה גם בשביל למנוע מצב שאני אעליב מישו. אז אני רוצה להגיד שמי שנעלב מהאמת שלי ומי ששורף אותי בגלל זה, טוב מאוד שישרוף אותי, כי אני לא רוצה אנשים כאלו בחיים שלי. אנשים שעאלק רוצים אמת וברגע ששומעים אותה מתקפל להם הפאקין זין. אני כועסת.
אני כועסת אני כועסת אני כועסת. אני שונאת שמנסים לשנות אותי. לחנך אותי. לשים לי רסן על הפה.
אחר כך הלכתי לשירותים. שם תמיד אני נושמת ונרגעת. כשחזרתי אמרתי לו דבר כזה: "הבנתי את הטענה שלך. הבנתי שנעלבת ממני. אני מוכנה לא להגיד יותר דברים שהם טאבו לידך, דברים שלא מקובל בחברה לומר בקול רם, אני מוכנה לשים את הרסן הזה על הפה שלי, רק דבר אחד אני רוצה- שכשאתה מבקש ממני לשים את הרסן הזה על הפה שלי, תעשה זאת במודעות ובשלמות מוחלטת".
הוא חשב ואמר "אני לא רוצה שתשימי אותו". אמרתי לו שאחר כך הוא ייעלב וילך. הוא אמר שהוא לא. שאלתי אותו למה הוא לא רוצה שאני אשים את הרסן על הפה שלי, והוא ענה "כי ככה יותר מעניין". אהא. פה קבור הכלב. ככה יותר מעניין. אז למה עשית לי פאקין הרצאה שלמה על זה שלא ככהאמורים להיות? עאלק אמורים..אחת המילים השנואות עליי.
ככה יותר מעניין. זה ברור. תמיד יהיה את החלש או את זה שלא יורד לעומק דברי, שישרוף אותי בגלל דברים כאלו שאמרתי. אבל תמיד יהיו גם אחד או שניים שזה יגע להם בלב בדיוק בנקודה שקיוויתי לגעת.
מעטים כ"כ האנשים שאני מצליחה לדבר איתם. אני מרגישה שבאיזשהו מקום אני בכלל לא מעוניינת בקשרים מכל סוג כרגע, עם בני אנוש....קשה לי ועמוס לי ואני מתגעגעת לעצמי... מחכה ללפלנד... משתוקקת לשבוע שכולו לבן...שבוע שאני אהיה רחוק מהבאנג הארור שמעשן אותי במקום שאני אעשן אותו.....ניקיון..קצת ניקיון........ מרגישה שאני על הסף.........
היום פעם ראשונה אמרתי לדוב משהו בנושא ה..מודחק. זה מצחיק שאחד האנשים שעזרו לי לשרוט את עצמי, שיתפו פעולה עם ההשמדה העצמית שלי, עם החוסר בטחון שלי..הוא כ"כ קרוב אלי היום. למרות שאומרים שזה תמיד ככה, שיש איזשהו קשר מיוחד עם הבן-אדם שמזדיינים איתו בפעם הראשונה. פעם ראשונה יצא לי מהפה היום 'הייתי צריכה להגיד לך לא'. בכיתי לו ואמרתי לו שאני לא מבינה מה זה הסשן הארוך וההזוי הזה שעלינו לעבור ביחד. שאני לא מבינה מה אלוהים רוצה ממני, מה אלוהים ניסה לעשות כשהכניס אותו לחיי? למה זה כזה ארוך ומייגע? למה לא נגמר? האם אני רוצה שיגמר? איך זה יכול להיות שאני והוא לא מסכימים פשוט על כלום, ובכל זאת נשארים בקשר? מה זה הדבר שמחזיק את זה? הדבר שגורם לנו לא להצליח לא להרים טלפון? באמת. הבנאדם הזה מביא אותי לרמות עצבים רציניות כל פעם מחדש, ועדיין.....תמיד נמשך..... לא מבינה מה הסרט הדפוק הזה.....
אני שואלת את עצמי אם אני נהנית בחברתו.. ועונה שלפעמים כן ולפעמים לא.. אבל בתקופה האחרונה פחות נהנית בחברתו מבדרך כלל... אבל אולי זה גם קשור לזה ששנינו עוברים ימים קשים.. [לא שאני בתקופה רעה או משו... פשוט קשה......] לא יודעת...... אולי כל הסשן הדפוק זה ללמוד להגיד 'לא'..... ואלוהים הביא לי דווקא אחד כזה שגם כשאומרים לו 'לא' הוא מתעלם..כדי שאני אלמד להגיד 'לא' חזק וברור, שלא משאיר מקום לספק.
שלא יצא שוב מצב שמאוחר מדי...
פיסות מאבחון של גיל 19:
מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות?
היום דוב התנצל על זה שהוא זיין אותי כשלא הייתי מוכנה לכך. אמרתי לו שהוא לא אשם בכלום ושאני אנסתי את עצמי והוא עדיין הרגיש קצת אשם.
בכל אופן זאת לא הנקודה. הנקודה היא שזה גרם לי לחשוב האם אי פעם אני התנצלתי בפני עצמי על זה? יותר מכולם זאת אני שצריכה להתנצל.. כי אני
זאת שלא אמרתי את ה'לא'. מה, אני מצפה מגבר עם זין עומד לקרוא לי בעיניים שכל מה שאני רוצה זה למות עכשיו? אולי יש לי תקווה שבן זוג שאוהב אותי
יהיה מסוגל לראות את זה... אבל ברור שאי אפשר להסתמך על זה, בעיקר כשמדובר בגברים, בעיקר כשהזין שלהם עומד.. אני צריכה לדבר, ללמוד לדבר, להגיד במדויק מה אני רוצה ומה אני לא רוצה, קודם כל בפני עצמי ואז מול אחרים. אסור לי אף פעם להסתמך על זה שאנשים ינחשו מה עובר לי בראש, כי בדרך כלל הם פשוט טיפשים מדי/עסוקים מדי בזין שלהם............
תגובות
הוסף רשומת תגובה