שלוש שש שש אפס חמש

  אני לא כועסת עליך. אני כועסת עלי שנתתי לזה לקרות. אוקי, הבנתי מזה דברים, אבל למה לא יכולתי להבין אותם לפני כן? למה תמיד קודם להכניס את היד לאש ואז לקלוט שזה חם? אני לא יודעת כבר למי ולמה להאמין, ובתכלס גם זה לא משנה, כי אני צריכה לזכור את מה שכבר התחלתי לשכוח- לקחת את כולם בערבון מאוד מוגבל. כל אחד מעוות את המציאות, לכל אחד אינטרס. פתאום בבום תחושה שרוב האנשים סביבי מורידים אותי למטה- משפחה, אנשים שאני מסתובבת איתם ביום יום.. זה כאילו ברירת מחדל כזה... זה מה שיש בסביבה.. ופה איפה שאני גרה יש איזה מחלה, כולם דפוקים באופן הזוי....באמת.. לא רק אני רואה את זה.. ואני לא יכולה עם זה יותר... לא יכולה להיות תקועה פה יותר.. באמת אני מרגישה שאני בין חבורת מפגרים... בלימודים חלק מהחבר'ה אחלה והמרצים מצויינים, אז שם אני פורחת וגודלת, וגם במקהלה ובעבודה אני לא מרגישה שמצמצמים אותי...... אבל בבית? בשכונה? מרגישה שאני הופכת לצימוק.. שהדבר העוצמתי הזה שהיה קודם פשוט הופך לצימוק רקוב ברגע שאני חוזרת לכאן..... וביום יום באמת אני פורחת, ועוברת תקופות כ"כ מיוחדות מלאות בהרבה חיוכים וקסמים, ויש ...

  בערך חודש לא עדכנתי.. ויש הרגשה כאילו עברו לפחות חודשיים-שלושה.. מאז שנכנסתי למירוץ הלימודים אני מרגישה  שהתחלתי את הריצה ועד עכשיו לא עצרתי..רצתי ורצתי ורצתי בלי הפסקה ממקום למקום מעיר לעיר מאוטובוס לאוטובוס.. והמלחמה ההזויה הזו שהייתה.. מוזר כמה קרה בחודש אחד. המלחמה גרמה לי קצת לבכות. אבל סה"כ הייתי גיבורה והשם שמר עלי.  בלימודים טוב לי, למרות שעמוס מאוד ומעייף. יש כמה שיעורים ממש מוצלחים....   טוב כאן האוסידי שלי מתחיל לכתוב במקומי בבלוג... אז הנה כרגיל סדר השבוע..בצורה מחרידה ומפורטת ביותר... כמובן שרוב הסיכויים שזה לא מעניין אף אחד בעולם..אבל אותי זה מרגיע לכתוב את לוח הזמנים שלי..ככה הוא יושב לי יותר טוב..   ביום ראשון אנחנו פותחים את היום במשחקים, בעיקר משחקי כדור ותופסת וכאלה דברים, אבל לפני המשחקים מדליקים נר וקוראים בלוח השנה לנפש. אחר כך יש שיעורי אנתרופוסופיה מצויינים וגם שיעור רישום צורות שאני ממש אוהבת- השתפרתי בציור מנדלות =)   ביום שני אני לומדת ספרות, זה יום שפחות נעים לי ואני מוצאת את עצמי יוצאת מהשיעורים כדי להעיר את עצמי, שוטפת פנים ו...

  כשאדם אוכל, מה שהוא אוכל הופך להיות חלק ממנו. חלק מהגוף שלו. הפסולת יוצאת, ומה שהגוף צריך הוא לוקח והופך לדברים אחרים. אפשר לראות את זה טוב על אנשים שיפסיקו לאכול פתאום, ויראו איך הם מתכווצים לאט לאט. משמע אם נפשט את זה ממש כל דבר שאנחנו אוכלים הוא אנחנו.   אכילת חיות- בהנחה שמה שאתה אוכל הוא מה שאתה, האם היית רוצה להפוך לחזיר? לתרנגול? לפרה? בהנחה שיש שם מודעות בסיסית כלשהי, היית רוצה לקבל את תודעת החזיר הזאת? שהיא תהפוך לחלק ממך? כמובן שנניח בצד לרגע את כל רעיון ההומני\לא הומני, וכל ההתעללות בחיות, למרות שגם לחשוב על לאכול תרנגולת שהתעללו בה כל החיים אז אתה מקבל את כל הדפקות שעברו על התרנגולת, אז גם את זה אי אפשר לשים בצד.   אכילת בני אדם- פעם חשבתי שלא תהיה לי בעיה לאכול בני אדם, לעומת הבעיה שיש לי עם אכילת חיות. חשבתי על זה שבגלל שזה זן כל כך נורא אז לא אכפת לי שזה ימות, ועדיין לפעמים אני מקווה בשביל כדור הארץ שכולנו נכחד. אבל, הבנתי שכן יש לי בעיה עם לאכול בני אדם, ברגע שחשבתי על עניין ה'הופך להיות אני'. לקבל תודעה של מישהו אחר, ואצל אדם זה הרבה יותר חזק מאצל חיה, ...