קניבליזם

 כשאדם אוכל, מה שהוא אוכל הופך להיות חלק ממנו. חלק מהגוף שלו. הפסולת יוצאת, ומה שהגוף צריך הוא לוקח והופך לדברים אחרים.

אפשר לראות את זה טוב על אנשים שיפסיקו לאכול פתאום, ויראו איך הם מתכווצים לאט לאט. משמע אם נפשט את זה ממש כל דבר

שאנחנו אוכלים הוא אנחנו.

 

אכילת חיות- בהנחה שמה שאתה אוכל הוא מה שאתה, האם היית רוצה להפוך לחזיר? לתרנגול? לפרה?

בהנחה שיש שם מודעות בסיסית כלשהי, היית רוצה לקבל את תודעת החזיר הזאת? שהיא תהפוך לחלק ממך?

כמובן שנניח בצד לרגע את כל רעיון ההומני\לא הומני, וכל ההתעללות בחיות, למרות שגם לחשוב על לאכול תרנגולת

שהתעללו בה כל החיים אז אתה מקבל את כל הדפקות שעברו על התרנגולת, אז גם את זה אי אפשר לשים בצד.

 

אכילת בני אדם- פעם חשבתי שלא תהיה לי בעיה לאכול בני אדם, לעומת הבעיה שיש לי עם אכילת חיות. חשבתי על זה שבגלל

שזה זן כל כך נורא אז לא אכפת לי שזה ימות, ועדיין לפעמים אני מקווה בשביל כדור הארץ שכולנו נכחד. אבל, הבנתי שכן יש לי בעיה

עם לאכול בני אדם, ברגע שחשבתי על עניין ה'הופך להיות אני'. לקבל תודעה של מישהו אחר, ואצל אדם זה הרבה יותר חזק

מאצל חיה, לכן זה נורא גם לאכול אדם.

 

צמח מקבל את כל מה שהוא צריך ממקור ראשון- אור, מים, אוויר... החיה אוכלת את הצמח\חיה אחרת שאכלה צמח,

ובעצם אצלם כל הדברים כמו אור מים אויר הם כבר יד שניה. הם לא קיבלו את זה ממקור ראשון.

זה כמו לאכול משהו יד שניה ושלישית ורביעית.

 

אצל צמח זה עוד לא עבר גלגולים, תודעות, השפעות של ה'גוף' שהחזיק את כל זה בתוכו....

 

אם כך, איני אוכלת חיות ואיני אוכלת בני אדם.

הסוף.

 

 

 

כתבתי סיפור על כלב וחתול ואני אולי אעלה אותו לבלוג מתישהו