שלוש שש שש אפס חמש

  מעדכנת בשביל עצמי..כרגיל..שחס וחלילה לא אשכח את הימים האלו כי הם עושים רושם של חשובים מדי..כאלו שאסור לשכוח.. אני יותר טוב.. מתחילה להרגיש את ההקלה שפרידה.. את מה שהשתחרר.. עדיין אכפת לי ממך מאוד. אני חושבת שאתה אדם מיוחד ואלוהים בטוח לא סתם הפגיש בינינו.. והרי צפיתי את הפרידה הזאת.. משהו בי מזמן ידע. אלוהים הביא אותך לחיים שלי ללמד אותי דברים חשובים.. אם אני רוצה לסכם לעצמי בכמה נקודות מה אלוהים נסה להגיד לי.. אז קודם כל היה לי כאן שיעור מאוד חשוב באיפה אני מול אחרים, כמה ומה אני מסוגלת להקריב, איפה הגבול.. אולי עדיף ש'יהיה לי ברשימה' קשר קצר מאשר שהקשר היה רק היה הולך ומסתבך... לא צריך לפחד לשים קאט לדברים ששורטים אותך. כמובן גם כמו תמיד אלוהים נסה להזכיר לי את 'הנורא מכל', הדבר שאסור לדבר עליו מרוב שזה טאבו. : אהבה עצמית....   הייתי בדרום.. עד הרגע שהתחלתי לנסוע לכיוון שאלתי את עצמי מה בוער שם ברגליים שלי?.. מה גרם לי לנסוע כ"כ רחוק.?... כנראה שאני אגלה רק בעוד חודש או חודשיים או שנתיים...........או משהו כזה..... היה כיף ומוזר וטיפה קשה אבל לא יודעת..בעיקר היה...

  נמאס לי לשמוע את העצה המטומטמת הזאת של "תעשני תשתי ותקחי כדורים"....מה קרה לאנשים? באמת כאילו זה העצה היחידה שאתם מצליחים לחשוב עליה? ובכלל, תפסיקו לייעץ כבר מי ביקש מכם בכלל? לא לי, לכולם. זה לא מנומס לייעץ אלא אם הבנאדם שמולך מבקש עצה.   אפילו לא הספקתי לכתוב את כל הדברים הדפוקים שקרו מאז שיצאת מפתח הבית הזה בפעם האחרונה.. בסוף הפתעת אותי. התקשרת ולא פעם אחת. חשבתי שלא תתקשר לעולם... ועוד יותר הפתעה זה שהתנצלת וביקשת שנחזור.. והכי הפתעה.. שהיה לי אומץ להגיד שלא. לא בדיוק אמרתי אבל הבנת אותי לבד...אני גם לא הבנתי ככ את עצמי אבל כנראה ששנינו יודעים בלב שזה קשר דפוק ולא בריא בשבילי... אולי בשבילך הוא יכול להיות עוד בריא איכשהו....ועוזר..ומרים למעלה, בשבילי נראה לי שלא.. וזה ככ קשה להודות.... והמשפט הידוע של 'כמה זה קשה להפרד כשעוד אוהבים'.......   הגמילה ממך קשה לי אהוב שלי. אני חושבת עליך כל דקה. פשוט עוצרת את עצמי מלהתקשר ולקרוא לך יפה שלי ומתוק שלי.. עוצרת את עצמי מלספר לך כמה אני מתגעגעת.. כי אם החלטנו אז החלטנו. ואם נמשיך להתקשר אז זה לא יהיה פרידה..   איז...

  4 מתוך 5. הישענות על מספרים. 4 מתוך חמשת בני הזוג שהיו לי נפרדו ממני.. אולי הם פשוט עשו את מה שלא היה לי אומץ לעשות.   אני לא יודעת למה לא בכיתי כשנאמת לי את הנאום הקבוע, הידוע, זה של 'אני הולך לתמיד' ו'זה לא את זה אני'.... בדרך כלל אני בוכה. היום לא. כנראה איפשהו ידעתי שזה נכון, שזה צריך לקרות. זה לא משנה את העובדה שזה מחורבן אבל זה יכול אולי לנחם קצת.....   יש לי ככ הרבה מה להגיד וקיוויתי שזה יפתח לי מול הבלוג בעיקר כי הפרידה ככ טריה [לפני שעה?]... אבל שוב המחסומים... אני יודעת שהדברים שאמרת בסוף היו כאוס מוחלט שהיה בתוכך ויצא החוצה... אני יודעת שהדיבורים על מראה חיצוני היו בולשיט אחד גדול כי אתה יודע שאני לא כזאת, וזה היה מצחיק עצוב כזה לראות אותך לרגע עוצר ואומר "וואלה את צודקת". ובכלל, אמרת שם המון המון שטויות ודברים פוגעים וניתוחים בשקל.. גם אני יכולה להתחיל לנתח ולבקר אותך מפה ועד מוזמביק ותאמין לי שיש לי מלא מה להגיד, אבל אני להבדיל ממך חושבת לפני שאני מדברת...... אני יכולה לומר בודאות שכשחזרת אלי 'לקחת את המשקפי שמש' רוב המילים שיצאו לך מהפה...

  כמו פרפרים... אחרי הכל, אנחנו הולכים למות מחר, ויש לנו עוד פגישה חשובה לבצע עם ממלכה אחרת..   מחסום כתיבה ככה אנשים קוראים לזה... לא הייתי ממציאה לזה שם יותר טוב כבר הרבה זמן מרגישה שיש כ"כ הרבה אבל פשוט לא מצליחה להפוך את ההרגשות למילים.. אפשר כבר להרגיש את האביב וזה משמח אותי. עוברים עלי ימים קסומים [לאו דווקא טובים, לפעמים מאוד קשים, אבל תמיד מלאים בקסם].. באמת אני לא יודעת איך לתאר את זה, זה הרגשה כאילו משהו באמת גדול קורה.. ואתמול ההילה הענקית שהייתה מסביב לירח רק העצימה את ההרגשה.   ביום שבת ראיתי פעם ראשונה בחיים את החרמון. לא הייתי ממש שם אבל ראיתי את הפסגה המושלגת שלו וזה שימח אותי שיש לנו קצת מזה בארץ. אני צריכה לזכור לראות קודם את כל מה שמתחת לאף שלי ועוד לא ראיתי, ורק אחר כך ללכת לדברים שקצת יותר רחוקים מהאף שלי.......   נתנו לי המון שיעורים לחופש, אני מקווה שהכל ילך לפי התוכנית [ממש עכשיו אלוהים פרץ בצחוק] ואני אסיים את זה בזמן ולא אדחה לרגע האחרון ואשתולל כמו בפעם האחרונה. גם את זה צריך לזכור.   אתמול לפני השינה אמרתי לעצמי שאני צריכה שתהיה בננה ...