גמילה.....
נמאס לי לשמוע את העצה המטומטמת הזאת של "תעשני תשתי ותקחי כדורים"....מה קרה לאנשים? באמת כאילו זה העצה
היחידה שאתם מצליחים לחשוב עליה? ובכלל, תפסיקו לייעץ כבר מי ביקש מכם בכלל? לא לי, לכולם.
זה לא מנומס לייעץ אלא אם הבנאדם שמולך מבקש עצה.
אפילו לא הספקתי לכתוב את כל הדברים הדפוקים שקרו מאז שיצאת מפתח הבית הזה בפעם האחרונה..
בסוף הפתעת אותי. התקשרת ולא פעם אחת. חשבתי שלא תתקשר לעולם... ועוד יותר הפתעה זה שהתנצלת וביקשת שנחזור..
והכי הפתעה.. שהיה לי אומץ להגיד שלא. לא בדיוק אמרתי אבל הבנת אותי לבד...אני גם לא הבנתי ככ את עצמי אבל כנראה
ששנינו יודעים בלב שזה קשר דפוק ולא בריא בשבילי... אולי בשבילך הוא יכול להיות עוד בריא איכשהו....ועוזר..ומרים למעלה,
בשבילי נראה לי שלא.. וזה ככ קשה להודות.... והמשפט הידוע של 'כמה זה קשה להפרד כשעוד אוהבים'.......
הגמילה ממך קשה לי אהוב שלי. אני חושבת עליך כל דקה. פשוט עוצרת את עצמי מלהתקשר ולקרוא לך יפה שלי ומתוק שלי..
עוצרת את עצמי מלספר לך כמה אני מתגעגעת.. כי אם החלטנו אז החלטנו. ואם נמשיך להתקשר אז זה לא יהיה פרידה..
איזה חרא.. כמה הזהרת אותי אמרת לי תתרחקי ממני ולא הקשבתי ואמרתי ששגעון לא מפחיד אותי, אבל אני חייבת להודות
שבאותו יום השגעון אכן היה מפחיד.. הייתי צריכה להקשיב לך? לכולם? אני לא אומרת שהקשר היה מיותר..כלום לא מיותר....
אבל זה פשוט עצוב איך כל תינוק יכל לדעת שזה פשוט לא יעבוד.
אני מבולבלת מאוד. אני מנסה לחשוב על משפטים שיעשו לי סדר בראש, שיסבירו לי מה קורה.
אני יכולה להגיד שסביר להניח שאתה לא האב המיועד לילדי...וסביר להניח גם לא האיש שאלוהים תכנן לי להעביר את החיים שלי איתו....
אני לא יכולה להיות בטוחה בכלום אבל זאת ההנחה. ההרגשה.
אני יכולה להגיד שקשה לי מאוד בלעדיך.. שאני רוצה לחבק אותך מאוד מאוד...
אני מנסה להזכר בתחושת ההקלה שהייתה לי כשעזבת אותי. הרוב היה כאב וכעס אבל הייתה גם תחושה קטנה של הקלה,
ואני חושבת שאני צריכה להתרכז בה.
עכשיו אני אוכל להתרכז בלימודים.. לא תבקש ממני להבריז ולא תתלונן שאנחנו בכלל לא נפגשים [שזה בהחלט סיבה להתלוננות אבל
גם בהחלט לא אשמתי].. אני יודעת שהפריע לך שהפסקתי להגיע לדירה שלך באיזשהו שלב.
אני יודעת שגם הפריע לך שאני לא מוכנה כביכול להקריב מעצמי ולעשות דברים שלא ככ נעימים לי בשביל הקשר..כמו למשל לבוא לישון
אצלך בדירה המטונפת חסרת החשמל אחרי יום לימודים שנגמר מאוחר בערב, כשיום למחרת יש עוד יום לימודים.....
מה אני אגיד לך? לגבי דבר אחד אתה צודק במיוחד- האנרגיות בדירה שלך מחורבנות.. מרגישים את השגעון ספוג בריצפה, בקירות...
ועוד דבר אחד אני יכולה להגיד- אם היית חושב לעומק מה מביא אותי לפעול ככה אולי היית מבין.....אני לא נהנית לאכזב אותך ולבאס אותך.
היה לי רגע קטן בשיחה אתמול שהאמנתי שזה עוד יכול לעבוד.. ואז שוב התחלת עם השטויות. לפעמים אומרים לך משהו ואתה בטוח שתוקפים
אותך......ואתה ישר תוקף חזרה בתור התגוננות.... וזה דפוק כי לא תקפתי אותך.......
בשיחה שהייתה לנו בבית אני זוכרת שמדי פעם אמרת לי "את אומרת שאני מדמיין???! את אומרת שאני מדמיין?!!" ומעולם לא אמרתי שאתה מדמיין.
מעולם. אתה היחיד שאמר את זה, כנראה בלב אתה בעצמך ידעת שהנה מתחילים הדמיונות....... ואנחנו יודעים מה הדמיונות האלו יכולים לעשות לנו.
לחיות במציאות מדומה.......להמציא לעצמך משהו כי הקיים ככ דפוק..להמציא תמונה אחרת.
בכיתי ואני עדיין בוכה.....ככ רוצה שיהיה לך טוב..בוכה על זה שזה לא פייר שבכלל אלוהים תכנן לך כאלו התמודדויות קשות....
תרחם קצת אלוהים..
יפה שלי. אני אוהבת אותך והלוואי ויכולתי פשוט לשכב איתך מחובקת מתחת לשמיכה עכשיו ולבכות את נשמתי החוצה...
כואב לי מאוד..
ופתאום אני הייתי בתפקיד ה'דוד'.... פתאום אני הייתי בתפקיד המתווכחת סתם, ה'בעייתית' באוכל... ובסוף כשהבנים הלכו לעשות קניות הם הביאו
גם אוכל בשבילי, אבל שני המיצים היו מוגזים ואני לא שותה מוגז והרגשתי פתאום את השונות... נזכרתי איך קראת לזה..איך אמרת כל פעם
"אני רגיש"... פשוט רגיש.. לא צריך מילה אחרת. אמרתי לך כבר, אתה בנאדם שצריך לנהוג בו בכפפות של משי, כי כולך מלא בכפתורים
שאם לוחצים עליהם יוצאים שדים מטורפים....וכל כולך מלא בכפתורים האלו....לא ללחוץ עליהם זה בעיה כי זה אומר לא ממש לדבר איתך..או רק
לחייך ולהגיד דברים בסיסיים..וכן ללחוץ עליהם זה גם בעיה כי ראינו כבר למה זה מביא....
וזה גם למה אמרתי לך שאתה לא יודע ולא שמעת המון ממה שרציתי להגיד לך.... כי פשוט אי אפשר. אי אפשר לדבר איתך...
איזה חרא.. פשוט חרא......... אין לי כוח אני מקווה שהזמן יעבור וישכי
תגובות
הוסף רשומת תגובה