פרידה

 4 מתוך 5. הישענות על מספרים. 4 מתוך חמשת בני הזוג שהיו לי נפרדו ממני..

אולי הם פשוט עשו את מה שלא היה לי אומץ לעשות.

 

אני לא יודעת למה לא בכיתי כשנאמת לי את הנאום הקבוע, הידוע, זה של 'אני הולך לתמיד' ו'זה לא את זה אני'....

בדרך כלל אני בוכה. היום לא. כנראה איפשהו ידעתי שזה נכון, שזה צריך לקרות.

זה לא משנה את העובדה שזה מחורבן אבל זה יכול אולי לנחם קצת.....

 

יש לי ככ הרבה מה להגיד וקיוויתי שזה יפתח לי מול הבלוג בעיקר כי הפרידה ככ טריה [לפני שעה?]...

אבל שוב המחסומים...

אני יודעת שהדברים שאמרת בסוף היו כאוס מוחלט שהיה בתוכך ויצא החוצה... אני יודעת שהדיבורים

על מראה חיצוני היו בולשיט אחד גדול כי אתה יודע שאני לא כזאת, וזה היה מצחיק עצוב כזה לראות אותך לרגע עוצר

ואומר "וואלה את צודקת". ובכלל, אמרת שם המון המון שטויות ודברים פוגעים וניתוחים בשקל.. גם אני יכולה

להתחיל לנתח ולבקר אותך מפה ועד מוזמביק ותאמין לי שיש לי מלא מה להגיד, אבל אני להבדיל ממך חושבת לפני

שאני מדברת...... אני יכולה לומר בודאות שכשחזרת אלי 'לקחת את המשקפי שמש' רוב המילים שיצאו לך מהפה לא היו

פרי של מחשבה כלשהי......

 

זה מעצבן אותי שכל מה שרוצה לצאת לא יוצא..

 

וכל הסימנים.. החלום של אחותי שרוצחים אותי.... והיום חמישי הפסיכי הזה שבכלל אין לי איך לתאר אפילו את מה שקרה כאן...

זה קטע דפוק כאילו קטע קוסמי אין לי איך להסביר את זה... מליון אנשים שלא דיברו איתי במשך שנים התקשרו אלי בחודש האחרון

וניסו לקבוע איתי משהו ליום חמישי [היום].. מלא אנשים..זה פשוט הזוי..כולם ניסו לשלוף אותי מהסיטואציה הקרבה, הפרידה..

ואני נשארתי כאן. הייתי אמורה להפגש עם איילת אבל היא בטלה לי, ובכלל הייתי אמורה גם ללכת ללימודים, ודחיתי את כל האנשים

בגלל שני הדברים האלו...ובסוף לא הלכתי ללימודים ולא נפגשתי עם איילת ואני כועסת רצח

 

אבל אולי אלוהים סידר לי יום חופש בכוונה לחשוב טוב טוב מה קרה פה אתמול והיום. ומה קרה בקשר ההזוי הזה בכלל.....

מה זה היה הקשר ההזוי הזה....... ואיפה הגבול כשצריך לעזור למישהו אבל זה פוגע בך? מה אתה מוכן לעשות בשביל אחר ומה לא?

 

אני מצטערת, אבל אני לא חושבת שאני צריכה להצטער על זה שאני חשובה לעצמי.

ואתה יודע מה? אמרת לי משהו אחד חשוב. אמרת לי שאם אתה טועה זה בעיה שלך. ורציתי להגיד לך אתה יודע מה? באמת בעיה שלך....

 

וכן, היו גם את הקולות שישר קפצו כביכול לגונן וצעקו מבפנים 'תרקב בדירה המסריחה שלך' ו'לא תמצא אשה כמוני'....אבל פסדר.

ככה זה תמיד.....לא חדש....לא סיפור חדש......

 

בדיוק דיברתי עם אמיר לפני כמה ימים על יאוש ממערכות יחסים. כנראה שהיו כמה רמזים מסביב ושוב לא ראיתי...תמיד רואים בדיעבד.

יצאה השמש. יצאה השמש וביטלתי את כולם פשוט את כולם. יצאה השמש ואני רקובה בבית, ובא לי להגיד שזה בגללך...כלומר

כמובן שיש לי צד בנושא אבל אם בכלל כל זה לא היה קורה....אם לא היית מבקש ממני אתמול להבריז בשבילך מהלימודים [שזה עוד דבר

שלא עושים]....ובכלל..... מה זה משנה אם זה לא היה קורה? זה לא משנה בכלל כי זה קרה.

 

תאשים את הקורנפלקס, אני אאשים את הכוכבים, ונגמור עניין...

 

עצוב להגיד אני כבר רגילה. עצוב לחשוב על זה שאני לא בוכה בגלל שאני רגילה. בגלל שהתייאשתי. שלא ציפיתי כבר מראש לשום דבר.

ואולי ידעתי? ידעתי שאין לזה שום עתיד שהוא וזה פשוט לא הבנאדם שלי? ידעתי. אבל רציתי לחקור עוד קצת מה הקסם שמשך אותי אליו....

והיה לי שם שיעור ואתמול והיום נראה לי שגם קיבלתי את השיעורים הסופיים, אלו שכנראה חיכיתי לקבל.. את המסקנות אני עוד לא יכולה לספר,

גם כי אני לא מרוכזת וגם כי אני צריכה לחדור את זה ולישון את זה איזה כמה ימים.

 

בסוף תמיד אמא צודקת? כנראה.... פשוט רציתי עוד קצת.......

 

ואולי עצם זה שלא הרגשתי שום רצון לחבק או לנשק אותך אומר משהו..... ואולי האגו של שנינו ככ חזק והוא מה ששיתק את זה...אני לא יודעת.

אבל חיבוק של פרידה לא היה.. אולי חבל..אבל אומרים חבל על מי שמת וגם עם זה אני לא תמיד מסכימה.

 

רציתי לעזור אבל התיק שלך כבד.

 

אסתי, מקווה לא לשקוע בבוץ.