שלוש שש שש אפס חמש

רציתי לכתוב שהמצב עכשיו פחות גרוע ממה שהוא היה בפוסט הקודם... ואולי הוא באמת פחות גרוע. נראה לי שהוא פחות גרוע.. אבל עדיין הדברים עקומים. הייתי בפגישה עם פסיכיאטר פרטי שלקח 800 ש"ח על הפגישה והמליץ בדיוק את אותה המלצה של לפני 7 שנים,   "20 מ"ג רסיטל, ואני שואף להגיע איתך ל80.." -"60 זה לא הגבול של הכדור הזה?" "אפשר גם 80."   יצאתי משם עם עצבים ועם תובנות, שהתחזקו לי בשיעור ביוגרפיה..המורה בדיוק דיבר על גיל 21..ושוב כרגיל אני מבינה שאני לא יותר מאיזה חלק מסטטיסטיקה של עוד מליון בני 21 שחשבו על מוות בדיוק באותה נקודה... כולם אמרו שזה שיעור מבאס ואני אמרתי שזה שיעור מנחם. זה מנחם אותי לדעת שמחשבות החוזרות האלו על מוות הן לא יותר משלב דפוק של גיל 21. בקיצור, לא חזרתי לכדורים. הוא רוצה להפגש איתי שוב, סביר להניח שבשביל הכסף.. מזל שאמא יודעת איך לקבל החזרים מהביטוח על כל דבר כזה... אני לא יודעת אם אני אחזור אליו.   בכל אופן החלטתי לחזור לגלולות כי חשבתי שאולי ההפסקה איתן היא בין היתר מה שגרם לכל הבלאגנים.. החלטתי שאם אחרי חודשיים ככה אני לא אראה שינוי ...

  אבל לפעמים חושבת שאין לי מוצא... שאין לי דרך אחרת.... ששום דבר לא יגאול אותי מההרגשות האלה חוץ ממוות... ההרגשה היא בגוף הפיזי ולכן רק להפטר ממנו יגרום לי להפטר מההרגשה. גם אם זאת הרגשה שנובעת מהנפשי, אז מה נגיד? לטפל בבסיס? בשורש הבעיה? לך תתקן בהלה של ילד מהעובדה שהוא נכנס לתוך גוף.  רע לי בגוף הזה. אני רוצה החוצה כנראה... כנראה שזה השורש. אני יכולה להבטיח לכם שלהרגיש נעים בלי גרביים אני לא אוכל, לעולם. לעולם לא אוכל להסתובב בשיער פזור כמו כולן בלי לרצות לתפוס את השיער בקוקו חזק. היום שכבתי במיטה, רציתי לצאת אבל לא יכולתי. לא יכולתי לחשוב על דרך נוחה לצאת מהמיטה. בסוף יצאתי אחרי הרבה זמן של עצבים בתוך המיטה. נכנסתי לנעלי בית הלא נוחות והמשכתי להשתגע בתוכן. הכל דפוק הכל לא נוח. התחלתי לסדר את החדר שזה מה שאני עושה בדרך כלל כשיש לי תחושה כזאת... כשהחדר מסודר יותר נעים לי.   אני לא יודעת. אני רוצה לכתוב משהו, משהו חשוב, משהו שיעזור לי להסביר לעצמי מה עובר עלי כרגע ואיך אפשר לצאת מזה... אבל אני מצליחה לחשוב רק על אפשרות אחת. אם רק יכולתי לכבות את עצמי לכמה זמן.   ולא,...

  מזל שיש לי חוק שחייבים לעדכן כל חודש, ומזל שאני לא מפרה את החוקים שלי בדרך כלל.. זה מבטיח את זה שלא אלך לאיבוד, שהכל ירשם. יש המון מה לומר אבל קשה לעשות סדר ולהסביר במילים.. הספקתי להיות במדבר.. היה קשה ומדהים והכל ביחד.. הכי חשוב שנסגרו כמה מעגלים.. "מעבר בו שיניך עמוק נעוצות" זה השורה השתנגנה ממש עכשיו, כשדיברתי על סגירת מעגלים... בגדול הלימודים מאוד עמוסים לכן אני לא מעדכנת הרבה. בקושי יש לי זמן להיות עם עצמי. איזה שבועיים לא הסתכלתי במראה כמו שצריך וזה לא אופייני לי.. אחרי שבועיים גיליתי מוש בן ארי במראה ונבהלתי והבטחתי שאתן יותר זמן לעצמי. עוד מעט נגמר הסמסטר הראשון! חופש של חודש! אטייל בארץ מאחר ואין לי כסף לחו"ל. ככל הנראה הטיול הבא שלי יהיה עוד פעם לכיוון אפריקה כי העונה של הזוהר תבוא אחרי הקיץ ואני רוצה להספיק באוגוסט לראות את האריות.. אין לי כסף אני חייבת למצוא איזה עבודה עם כסף משוגע.. האמת שפשוט אני חייבת להפסיק להתעצל ולהתחיל למכור את האמנות שלי שקניונים גדולים בארץ כבר הסכימו למכור. רק צריך להכין............ :\ אולי אני אקח את זה כפרוייקט לפברואר. אעשה כס...