תמונת מצב...

רציתי לכתוב שהמצב עכשיו פחות גרוע ממה שהוא היה בפוסט הקודם... ואולי הוא באמת פחות גרוע. נראה לי שהוא פחות גרוע..

אבל עדיין הדברים עקומים. הייתי בפגישה עם פסיכיאטר פרטי שלקח 800 ש"ח על הפגישה והמליץ בדיוק את אותה המלצה של לפני 7 שנים,

 

"20 מ"ג רסיטל, ואני שואף להגיע איתך ל80.."

-"60 זה לא הגבול של הכדור הזה?"

"אפשר גם 80."

 

יצאתי משם עם עצבים ועם תובנות, שהתחזקו לי בשיעור ביוגרפיה..המורה בדיוק דיבר על גיל 21..ושוב כרגיל

אני מבינה שאני לא יותר מאיזה חלק מסטטיסטיקה של עוד מליון בני 21 שחשבו על מוות בדיוק באותה נקודה... כולם אמרו שזה שיעור

מבאס ואני אמרתי שזה שיעור מנחם. זה מנחם אותי לדעת שמחשבות החוזרות האלו על מוות הן לא יותר משלב דפוק של גיל 21.

בקיצור, לא חזרתי לכדורים. הוא רוצה להפגש איתי שוב, סביר להניח שבשביל הכסף..

מזל שאמא יודעת איך לקבל החזרים מהביטוח על כל דבר כזה... אני לא יודעת אם אני אחזור אליו.

 

בכל אופן החלטתי לחזור לגלולות כי חשבתי שאולי ההפסקה איתן היא בין היתר מה שגרם לכל הבלאגנים.. החלטתי שאם אחרי חודשיים

ככה אני לא אראה שינוי אז אולי אני אשקול חזרה לכדורים..

 

היום היה לי יום זוועה.. או שבאמת באמת יש לי בעיות תקשורת נוראיות או שסתם כולם כלבים דפוקים..יכול להיות שגם וגם.

פשוט יום דפוק....

 

עכשיו אני יושבת וכותבת כשיש לי לסיים 4 פרוייקטים שאני אמורה להגיש ביום שלישי [עכשיו יום ראשון בערב]. מחר אני עובדת עד

הערב ואין לי מושג מתי אני אסיים את כל החרא הזה... הדבר היחידי שאני יודעת זה שאני צריכה את החרא הזה בשביל לסיים את הסמסטר.

איך הגעתי למצב שאני לומדת? קשה לי עם זה ממש.. הלימודי אנתרופוסופיה ממש מעניינים אבל התלמידות בכיתה מכבידות עלי...

פרחות תל אביביות זה הסטייל... התגלגלו לשם בטעות וחושבות שהן באו לטיפול פסיכולוגי... לא מעניין אותי הסבא שלך עם האלצהיימר סבבה?

יש לי אחד כזה משלי ואני לא מפרסמת את זה בכיתה כי זה פאקינג לא רלוונטי לשיעור. באתי כדי לשמוע את המורים החכמים שלנו

ולא את הזיוני שכל הטפשיים שלכם.

מעצבן אותי שנפלתי שוב למה שנקרא 'המערכת'... יכולתי לפרוש כנפיים ולעוף לא יודעת לאן ואיך... אבל הדברים כבר היו מסתדרים...

כל הזמן חובות חובות חובות אם אני אמות בגיל 24 אני אשכרה אמות ויגידו עלי היא הייתה בגן בבית ספר בשירות לאומי ובאוניברסיטה...

מסגרות כל הזמן אשכרה אם אני אמות בגיל 24 זה יהיה זבל רצח.... ובכלל נמאס לי לחשוב על הזמן על העתיד כי בגיל 24 אני יודעת מה אני אעשה,

אני אסיים בסמינר הקיבוצים עם תואר בידיים ועקמת ממש רצינית בגב ופרצוף שעיר ומחוצ'קן ונפש מרוסקת ואני אחליט ללמוד

עוד שנתיים של טיפול בעזרת בעלי חיים ואז אני אפחד למות בגיל 26.... ובגיל 26 מה? [בהנחה שאני לא אמות, כן?] אני אתחיל

לעבוד כמו מטורפת על באמת לקדם את החלום שלי, שאני יודעת בוודאות שהוא חלום נהדר אבל השאלה אם הוא שווה את כל זה?...

ואני לא אומרת שאני עושה טעות עם הלימודים האלו... בכלל לא ... אני לא אומרת כלום בעצם.......אין לי שום חוט מחשבה רצוף

אני פשוט עמוסה והכאב גב שלי מעולם לא היה חזק יותר... ואני לא יודעת אם אני מנסה לדחות את הכנת השיעורים בעצם זה שאני כותבת

או שבאמת יש לי משהו להגיד שמנסה לצאת...כנראה שיש והוא לא מצליח.

 

התחלתי לקרוא את הספר הכחול של שטיינר והוא מאוד מעניין לי.... מתחבר לי מאוד.

[כיצד קונים דעת העולמות העליונים\רודולף שטיינר]

 

שיגמר כבר השבוע. שיהיה יום חמישי בשעה 17:00 ואני אוכל להגיד בגאווה שסיימתי סמסטר ראשון בלימודים..

שאני אגיש כבר את כל הפרוייקטים הדפוקים האלו וכל המורים יתנו לי ציונים טובים. שיבוא מרץ ויהיה לי יומולדת ונסע שוב למדבר

ויהיה כיף יותר מפעם קודמת.. ושאהובי יצא כבר מכל הזבל למה זה לא מוסיף למצב המעורער שלי בכלל...שלא נדבר על שלו.

לפעמים אני מרגישה כמו אמא שלו, לפעמים כמו מטפלת.. ולפעמים כמו חברה...

לפעמים אני רוצה שאלוהים יגלה לי בדיוק מה השיעור שהוא מנסה להעביר לי כשכבר נשבר לי הראש מכל המצב.....

ואני אומרת אלוהים למה הכנסת אותי למה... איך אני מושכת אלי משוגעים כמו מגנט

ורונן אומר שלכל אחד יש 'אני' שהוא לא פגום ולא מקולקל, ואני צריכה לזכור את זה לגביך, כי לפעמים אני מצליחה לשכוח

שעוד יש שם את החלק הבריא והטהור... למה הכל חייב להיות מלא שריטות?

ולמה זה היה לי כ"כ קשה לשכנע אותך שתסתכל קודם פנימה לפני שאתה מפנה אצבע לכל מי ומה שמסביב......

למה אתה לא מסכים לשאול שאלות? להיות בספק... באולי.... ולמה נתפסתי כ"כ עמוק ברשת שלך? כנראה שכדי שגם אם אשתפן

כבר אהיה עמוק בפנים. הרי אמרתי לך שמשוגעים לא מפחידים אותי. ואמרתי גם שאני מקווה שאני מספיק בנאדם......

אני באמת מקווה... אני רוצה להיות. אני רוצה.

לפעמים אני אומרת לעצמי "כן אני בנאדם מכיל.." אני פה אני שם..... אבל בתכלס אני פוחדת שאני לא אצליח להכיל כ"כ הרבה.....

 

ואולי זה מה שרצה כ"כ לצאת ויצא לקראת הסוף כשאני כבר עם הטוסיק חצי-קם מהכסא...

וכמובן לא הכנתי את העבודות ואני עכשיו הולכת לעשן וזה גם נושא לכתיבה.

 

לילה טוב