אני באמת לא רוצה למות

 אבל לפעמים חושבת שאין לי מוצא... שאין לי דרך אחרת....

ששום דבר לא יגאול אותי מההרגשות האלה חוץ ממוות... ההרגשה היא בגוף הפיזי ולכן רק להפטר ממנו יגרום לי להפטר מההרגשה.

גם אם זאת הרגשה שנובעת מהנפשי, אז מה נגיד? לטפל בבסיס? בשורש הבעיה? לך תתקן בהלה של ילד מהעובדה שהוא נכנס לתוך גוף. 

רע לי בגוף הזה. אני רוצה החוצה כנראה... כנראה שזה השורש.

אני יכולה להבטיח לכם שלהרגיש נעים בלי גרביים אני לא אוכל, לעולם. לעולם לא אוכל להסתובב בשיער פזור כמו כולן

בלי לרצות לתפוס את השיער בקוקו חזק.

היום שכבתי במיטה, רציתי לצאת אבל לא יכולתי. לא יכולתי לחשוב על דרך נוחה לצאת מהמיטה.

בסוף יצאתי אחרי הרבה זמן של עצבים בתוך המיטה. נכנסתי לנעלי בית הלא נוחות והמשכתי להשתגע בתוכן.

הכל דפוק הכל לא נוח.

התחלתי לסדר את החדר שזה מה שאני עושה בדרך כלל כשיש לי תחושה כזאת... כשהחדר מסודר יותר נעים לי.

 

אני לא יודעת. אני רוצה לכתוב משהו, משהו חשוב, משהו שיעזור לי להסביר לעצמי מה עובר עלי כרגע ואיך אפשר לצאת מזה...

אבל אני מצליחה לחשוב רק על אפשרות אחת. אם רק יכולתי לכבות את עצמי לכמה זמן.

 

ולא, אני לא הולכת להתאבד, אף פעם. אני חושבת שזה התערבות ושזה יגיע מתי שזה צריך להגיע.

חוצמיזה כל עוד פונצ'ה פה גם אני פה. אולי ביום שאשאר בלעדיה אשקול את זה ממש ברצינות.

פשוט לא מוצאת פתרון....... לא יכולה לשאת יותר את התחושה הבלתי נסבלת הזאת.

 

ממש רוצה קיץ. לפחות לחמם את העצמות הקפואות שלי כמו שצריך..

 

נ.ב-אתמול עשיתי פעם ראשונה כסף מהאמנות של עצמי, מגיע לי מזל טוב..

התחלתי גם איזה טיפול. זה נקרא מגע מרפא וזה נראה לי רעיון מעניין לטפל בבעיית מגע בעזרת מגע..

המטפלת מאוד מוצאת חן בעיני ואני מקווה שזה יביא דברים טובים ושיפור במצב

 

 

אה ואני גם צריכה לזכור לכתוב על ימי הולדת. אין לי כוח עכשיו אבל זה חשוב לי אז אני צריכה לזכור לעשות את זה מתישהו.

לכתוב על כל האנשים שממש שונאים את היומולדת שלהם, וגם על הרגלים במסיבות יומולדת סטייל להשתכר למוות ולהזדיין עם אדם

רנדומלי. זה חגיגה? זה זבל.

 

 

האם עשיתי טעות שהפסקתי עם הכדורים?.............

 

 

כמה אפשר לחפור בפצעים

עם מזלג מלא חלודה?

מילא הוא היה נקי....

אנשים לא זוכרים לחטא את המזלג באלכוהול לפני שהם נכנסים לי לאמא של הפצע

כל אחד בא עם הטינופת שלו ודוחף לבפנים וחושב שהוא חכם רצח כי זה מה שעזר לו או לסבתא שלו שמתה כבר

אני לא אתם, והסבתא שלכם שמתה גם לא אני, ומה שעזר למישו אחד לאו דווקא יעזור לי

אז תשאירו בבקשה את הרעיונות המטומטמים שלכם בצד

 

ופשוט תחבקו אותי

 

 

אולי שנים זיינו אותי בלי שרציתי בגלל שאני לא מדברת בקול רם וברור. אולי אני פשוט מקווה שלאנשים יש יכולת שמיעה קצת יותר גבוהה

ממה שיש להם באמת. זה שלי יש אותה לא אומר שלהם יש.

 

 

עריכה: שוב הגוף התמוטט, הפעם לעיני אבא. ככ לא רציתי שהוא יראה את זה אבל אם זה קרה כנראה זה היה מתבקש...

נסענו לביה"ח והסיבה היחידה שהסכמתי לבוא זה בגלל הפראנויה ממחלות סופניות..אמרתי לעצמי אם כבר בדיקות לפחות אני ארגע

בנושא הזה. ברוך השם הכל יצא תקין חוץ מהאנמיה שזה לא דבר חדש ולא מטריד אותי...

אחותי המליצה לי על פסיכיאטר פרטי שמקשיב לך שעה ולא רבע שעה כמו הדפוקה הזאת שרשמה לי ספידים כשאמרתי לה שאני עייפה...

בנאדם עייף צריך מיטה ולא ספידים. בכלאופן, אולי אני אלך אליו...

יצרתי גם קשר עם הפסיכולוגית שלי אחרי שבערך חצי שנה לא נפגשנו והיא גם לא ממש ניסתה ליצור קשר ולהבין מה קרה...

מסתבר שהיא עוד שבועיים יולדת אז אפשר לסלוח לה. מצד שני זה גם אומר שאם חשבתי על להמשיך את הטיפול איתה האפשרות הזאת

לא רלוונטית...... בינתיים אני אלך לליביה המטפלת במגע.

השעה 7 ורבע בבוקר, צריך לצאת ללימודים...עוד יום שוחק מחקה לי.