שלוש שש שש אפס חמש

  "ימים של אושר עד סוף העולם אשמור לי אותם.."   היום היו ברדיו מלא שירים טובים, אחד מהם היה 'יום מעונן' שהביא לי נוסטלגיה ונהנתי רצח באמסטרדם היה מעולה, לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה, וכמו שאפשר לראות לקחתי איתי קצת מהחורף בכיסים והבאתי לארץ אם אני לא אבריח סמים אז לפחות אני אלך בגדול ואבריח עונה   [אשכרה הברחתי, כמה גשמים הגיעו!]   טוב לי בעבודה, אני עייפה וכואב לי הגוף אבל אני צוחקת שם כל כך הרבה. אני לא מפסיקה לחייך שם לומדת מהם כל כך הרבה, הכל השתנה לי במוח. פשוט הכל אנשים צריכים לדעת שזאת זכות להיות בחברה עם ילדים, ושרק השהייה לידם מרימה אותך לאיזה ספרה אלוהית וחוכמה אחרת שאנחנו כבר שכחנו והתרחקנו ממנה   [ אני  צריכה לדעת שזאת זכות, לא אנשים. אני. וכתבתי שטוב לי בעבודה, מה קרה מאז?]   אני מרגישה שהשנה הזאת עוברת כמו טיל ושזה גם הולך להמשיך ככה. מחכה בקוצר רוח לפורים שזה חג שאני מאוד אוהבת וגם היומולדת שלי [ושל אמא ופונצ'ה!]  [פאקינג הגיע פורים והיומולדת עוד שניה, אני מרגישה שהזמן לא זז אבל הנה דברים קורים]   הפרחים שלי נראו קצת עצובים...

    וקצת טבע- התמונה הראשונה זה מעדר כבשים שראיתי היום.. והתמונה השניה צולמה במיקרוסקופ, THC טהור        

  אז אני מרגישה חרא אני לא רוצה לקום בבוקר לעבודה אני לא רוצה להגיע לשם אני יודעת שאולי זה מה שמשאיר אותי בשפיות איכשהו כי אני מחוייבת ומגיעה כל יום אבל כל בוקר מחדש אני לא רוצה לעשות את זה   אני חיה בפחד שהוא יזרוק אותי אני חיה בפחד שאף אחד לא יסתדר איתי בחיים שאף אחד לא ירצה להתחתן איתי אני חיה בפחד כל יום שימאס לו ממני ואני יודעת שזה לא בריא וכל החרא, אבל הפחד שם   אני בוכה, אני עצובה אני לא רוצה להיות כאן אני רוצה שיבוא כבר המישהו שאוהב ומסתדר איתי שיציע לי נישואין שיקח אותי מעצמי ומהבית הזה שיקח אותי לאוסטרליה הרחוקה שיממן אותי שיכניס אותי להריון שיטעם את החלב שלי   אני רוצה לצרוח אני רוצה לחתוך ואני לא עושה את זה לא יודעת למה אולי כי אני מפחדת שזה ירחיק אותו   הלוואי שפשוט אני אפסיק להיות ילדה עצובה ומטומטמת למה יצאתי ככה   עוד מעט יומולדת מחכה למתנות, החומר שיוציא אותי מזה אולי לכמה ימים איזה מכנס חדש והעקבים לא עלו על הרגליים שלי כבר הרבה זמן כי אין לי כוח אפילו לזה   רודף אותי ריח מסריח ואני לא מבינה מאיפה הוא בא כנראה ממני