אם לומר את האמת

 אז אני מרגישה חרא

אני לא רוצה לקום בבוקר לעבודה

אני לא רוצה להגיע לשם

אני יודעת שאולי זה מה שמשאיר אותי בשפיות איכשהו כי אני מחוייבת ומגיעה כל יום

אבל כל בוקר מחדש אני לא רוצה לעשות את זה

 

אני חיה בפחד שהוא יזרוק אותי

אני חיה בפחד שאף אחד לא יסתדר איתי בחיים

שאף אחד לא ירצה להתחתן איתי

אני חיה בפחד כל יום שימאס לו ממני

ואני יודעת שזה לא בריא וכל החרא, אבל הפחד שם

 

אני בוכה, אני עצובה אני לא רוצה להיות כאן

אני רוצה שיבוא כבר המישהו שאוהב ומסתדר איתי

שיציע לי נישואין שיקח אותי מעצמי ומהבית הזה

שיקח אותי לאוסטרליה הרחוקה

שיממן אותי

שיכניס אותי להריון

שיטעם את החלב שלי

 

אני רוצה לצרוח אני רוצה לחתוך

ואני לא עושה את זה לא יודעת למה

אולי כי אני מפחדת שזה ירחיק אותו

 

הלוואי שפשוט אני אפסיק להיות ילדה עצובה ומטומטמת למה יצאתי ככה

 

עוד מעט יומולדת מחכה למתנות, החומר שיוציא אותי מזה אולי לכמה ימים

איזה מכנס חדש

והעקבים לא עלו על הרגליים שלי כבר הרבה זמן

כי אין לי כוח אפילו לזה

 

רודף אותי ריח מסריח ואני לא מבינה מאיפה הוא בא

כנראה ממני