תזכורת, פוסט ישן

 

"ימים של אושר

עד סוף העולם אשמור לי אותם.."

 

היום היו ברדיו מלא שירים טובים, אחד מהם היה 'יום מעונן' שהביא לי נוסטלגיה ונהנתי רצח

באמסטרדם היה מעולה, לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה, וכמו שאפשר לראות לקחתי איתי קצת מהחורף בכיסים והבאתי לארץ

אם אני לא אבריח סמים אז לפחות אני אלך בגדול ואבריח עונה [אשכרה הברחתי, כמה גשמים הגיעו!]

 

טוב לי בעבודה, אני עייפה וכואב לי הגוף אבל אני צוחקת שם כל כך הרבה. אני לא מפסיקה לחייך שם

לומדת מהם כל כך הרבה, הכל השתנה לי במוח. פשוט הכל

אנשים צריכים לדעת שזאת זכות להיות בחברה עם ילדים, ושרק השהייה לידם מרימה אותך לאיזה ספרה אלוהית וחוכמה

אחרת שאנחנו כבר שכחנו והתרחקנו ממנה  [אני צריכה לדעת שזאת זכות, לא אנשים. אני. וכתבתי שטוב לי בעבודה, מה קרה מאז?]

 

אני מרגישה שהשנה הזאת עוברת כמו טיל ושזה גם הולך להמשיך ככה. מחכה בקוצר רוח לפורים שזה חג שאני מאוד אוהבת

וגם היומולדת שלי [ושל אמא ופונצ'ה!] [פאקינג הגיע פורים והיומולדת עוד שניה, אני מרגישה שהזמן לא זז אבל הנה דברים קורים]

 

הפרחים שלי נראו קצת עצובים הבוקר והעלים היו שמוטים, אבל שושן אומרת שהם עושים עבודה פנימית וזה רק יחזק אותם

מחר בבוקר הם ירימו ידיים לשמש וישירו הרה קרישנה [הם שרים הרה קרישנה]

 

יש לי מלא מוזה לאמנות. עכשיו אני עושה תמונה מלובדת של מדבר עם גמלים ואחר כך אני רוצה להתחיל סט של בובות. [סיימתי את התמונה ועשיתי את הבובה הראשונה]

בפוסט הקודם אמרתי לעצמי שאני לא צריכה להתבייש לשמוח, עכשיו אני רוצה להגיד לעצמי שאני לא צריכה לפחד כל פעם

כשאני שמחה שזה הולך להגמר עוד מעט

אם זה יגמר כנראה שזה היה צריך להגמר, ולמה אני צריכה לחשוב על זה בכלל? [ואם זה נגמר וצדקתי? אחרי כל טוב יש חרא? אז..האני ההיא אמרה שכנראה זה היה צריך להגמר. ואולי זה היה צריך ומפה נגדל?]

 

 

קשה להיות אופטימיים והימים קשים לי מאוד, אבל פתאום קראתי את הפוסט ההוא וראיתי שכביכול הכל בסדר ומתקתק...

מה שלא יהיה, אני רוצה שמחה רגיעה ושלמות עם מה שקורה. חוסר דאגה. בהצלחה.