שלוש שש שש אפס חמש

  לפעמים אני כלכך לא מבינה. זה כלכך מטומטם לשבת ולקרוא בלוג של בחורה שמתה מאנורקסיה, והעיניים האלה שלי, במבט מטורף, מחפשות איזה טריגר מסכן, איזה משהו שיגרום לי לא לאכול ארוחת ערב. היא מתה! היא פאקינג מתה.. למה אני ככה? אני שונאת את זה.. משהו פה דפוק.. לקנא באנשים שמתו? לקנא באנשים שעוד שניה הולכים למות? זה כל כך דפוק אוף... אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. זה כל כך מתסכל... יש לי שני מכנסיים חדשים. גנבתי אותם בלי למדוד ושניהם קטנים עלי, אז החלטתי שצריך עכשיו להוריד במשקל עד שהם יראו עלי סבבה.. אני אוכלת מספיק בימים האחרונים. לא סתם, באמת. פיצות גלידות מלוואחים.. אני לא מפסיקה לאכול, ובטח שלא צמה. אני גם לא מקיאה, למרות שלפעמים ממש מתחשק לי. בימים האחרונים פשוט השתדלתי לא לתקוע פיצות ולא לאכול מאוחר בלילה. למשל, אתמול בלילה הייתי רעבה והלכתי לישון עם בטן קצת מקרקרת. אכלתי אתמול סלט, וקוטג', ודברים מוזרים כאלה של אנשים בדיאטה. ניסיתי קודם לחשוב מאיפה זה התחיל... האמת, שעכשיו כשמסתכלים על זה בדיעבד, מאז שאני ממש קטנה רציתי להיות תמיד רזה יותר. תמיד בת דודה שלי הייתה יותר רזה ממני ו...

  פונצ'לה, דבר שכבר המון זמן רציתי לעשות. אני מרוצה בטירוף(: יצא מעולה! חוצמיזה הכל יבש.

  כולם יסעו ללילה לבן ורק אני המטורפת אשאר בבית בין כל הסיוטים והקלונקס. וזה באמת לא בגלל שיש לי מה לעשות בבוקר, כי גם אם לא היה הייתי משוגעת. ואיכשהו תמיד אני מרגישה רע כשכולם נוסעים ורק אני לא, והאמת, פתאום עכשיו כשאני כותבת את זה אני מבינה למה אני מרגישה רע. כי זה חרא, שכולם יכולים לנסוע ואני לא. הזאתי הפנימית שלי לא מסוגלת. מה זה כל ההתקפי חרדה האלה? יום אחרי יום. כמו התקף אחד גדול שהתחיל לפני כמה ימים ולא נגמר. אני לא רוצה למות, אבל הייתי רוצה את הבית, ריק. הייתי רוצה שהאוכל לא היה משמין, ושהיה לידי מי שישמור עלי, בלי שאני ארגיש רע שאני תוקעת אותו אצלי בבית סתם בגלל שאני חולת נפש. מפחדת מהלילה, מפחדת מלהיות לבד בבית. נו באמת. הוא רוצה לצאת, הוא רוצה לישון, הוא רוצה.. מה זה משנה מה הוא רוצה? זה אידיוטי שאת תוקעת אותו איתך ועם כל המחלות הרקובות האלה שלך. ואת מחייכת לפונצ'ה שלא תדע שיש לה אמא משוגעת, שתרגיש כמה טוב שאפשר. ואת מצטערת. כל הזמן מצטערת בפניה ובפניו. סליחה שאני אמא כזאת. סליחה שאני חברה כזאת. לפעמים אני חולמת שתהיה לי חברה, אבל חברה באמת באמת טובה שאני אוכל לדבר איתה....