ושוב אני אפגש איתו והוא ישאל אותי אם אני רואה מפלצת במראה, ואחר כך הוא ישאל אם אני משתמשת בסמים ופעם האלף אני אגיד לו שלא, סתם כי לא נעים וזה. ושוב תשב מישהי עם פרצוף מעצבן ותקליד כל מילה שאני אומרת, ואני אחשוב לעצמי למה היא בכלל פה ולמה לעזאזל הם חושבים שזה בסדר שהיא תשמע מה עובר עלי. כל המתלמדים המזדיינים שמסתכלים עלי כאילו אני קוף עולים לי על העצבים כבר. שוב אני לא מבינה למה יצאתי מהבית, ובכלל, איך לעזאזל היה לי את הכוח לצאת מהבית, ועוד לסרט, ועוד עם עשרים אלף אנשים. שוב אני מוצאת את עצמי באותם תחתונים ובאותם גרביים כבר שבוע, ויש לי סיד על השיער שהתעצלתי להוריד. גם הפיג'מה לא נקייה במיוחד, אחרי הכל כבר שבוע אני לא מתקלחת ועוברת מסיוט לסיוט וכל סיוט מסתיים בזיעה קרה והפיג'מה רטובה, וגם אותה הרי לא החלפתי שבוע. הכל מסריח כלכך, אלוהים. שוב אני לא מבינה למה לעזאזל אני חושבת לעצמי שאני צריכה לצאת בכלל. היום היה לי כלכך קשה בלי פונצ'ה שלי, ולפעמים אני חושבת שאני פשוט צריכה להישאר פה בבית לנצח עד שאני ארקב ואמות כאן, אבל העיקר להיות איתה. העיקר איתה. לפחות את הצב...
רשומות
זה בכלל לא הקטע של הנעליים . למי אכפת בכלל ? זה הקטע שנמאס לי לאכול חרא בגלל שכולם דפוקים . " יש לך אחות מאוד חולה ואת צריכה להתחשב בה ." תאמינו לי שהיא הייתה מעדיפה שאני לא אבכה ולא ארגיש כמו שאני מרגישה עכשיו . באמת שהיא הייתה מעדיפה . אתם לא מבינים כלום . ואת בכלל מפגרת. כן. מפגרת. קודם את מחבקת אותי ואומרת שהוא לא בסדר והכל , ויום אחרי זה את צורחת עלי . זה לא יאומן איך הוא שוטף לך את המוח ואיך שאין לך מושג בכלל על מה את מדברת . ולמה לו מותר לקלל אותי ולי אסור לקלל אותו ? בן זונה זיןןןןןןןןןןןןןן למה נראה לכם שזה בסדר כוס אמק " אני לא קונה לך עד שאני לא אקנה לה משהו " ואם היא לא מצאה כלום? אז פשוט נצא החוצה אחרי שהבטחתם לי משהו רק כדי שהיא לא תתבאס כי לי קנו משהו ולה לא ?! אוי נו זה כזה מטומטם ובכלל, היא אמרה שהיא הייתה לוקחת סתם משהו מעפן כדי שאני לא אתקע, ובאמת שבכלל לא הזיז לה מה יקנו לי ומה לא, ולהפך, היא הייתה שמחה אם היו קונים לי משהו שאני אוהבת ומשהו שהבטיחו לי אבל לא כולם חייבים להיות בני זונות מזדיינים חרא זין חרא ונמאס לי לא לדעת מת...
אתמול נורא התחשק לי לכתוב, ואני אכתוב בכל זאת אבל בגלל שעכשיו כבר לא אתמול זה לא יצא אותו הדבר. אתמול הייתי בחדר חזרות, וזה הכה בי [בפעם הממש-לא-ראשונה]. אני חולה. ישבתי והשתגעתי שם בשקט וממש הרגשתי את העיניים שלי מתעוותות ואת המוח שלי מסתחרר והכל היה מוזר. גם קצת הרגשתי שאני הולכת למות. הבסים עשו לי רע ללב ואני שונאת את זה שמרגישים את זה בכל הגוף. זה מפחיד אותי. התופים הציקו לי עוד יותר, והמתופף הבן זונה הזה. באיזשהו שלב הפלאפון שלי צלצל וזאת הייתה שיחה חשובה. ביקשתי מכולם שניה להיות בשקט, ואז הם הפסיקו לנגן, ופתאום המתופף המטומטם התחיל לצחוק כמו דפוק ודווקא להרעיש. יצאתי מהחדר ודיברתי בחוץ, וכשנכנסתי באתי לתת לו כאפה ואז הוא עוד התחיל לצעוק עלי ועוד הרגשתי שאני זאת זאת שלא הייתה בסדר. בכלל, אני לא יודעת אם אני יכולה לקרוא למה שהם עושים נגינה. זה כבר מזמן הפסיק להיות אומנות. זה רק רוע. רוע ורעש. אנשים מגעילים שבכלל לא מבינים שהם פוגעים, ולפעמים אני חושבת שבכלל אני הדפוקה. אבל זין. הם דפוקים גם. הם דפוקים בצורה אחרת פשוט. רציתי ללכת ולצייר על כל הדברים שיש לי. על כולם. על הבגדים ...