ושוב אני אפגש איתו והוא ישאל אותי אם אני רואה מפלצת במראה, ואחר כך הוא ישאל אם אני משתמשת בסמים ופעם האלף אני אגיד לו שלא, סתם כי לא נעים וזה. ושוב תשב מישהי עם פרצוף מעצבן ותקליד כל מילה שאני אומרת, ואני אחשוב לעצמי למה היא בכלל פה ולמה לעזאזל הם חושבים שזה בסדר שהיא תשמע מה עובר עלי. כל המתלמדים המזדיינים שמסתכלים עלי כאילו אני קוף עולים לי על העצבים כבר.

 

שוב אני לא מבינה למה יצאתי מהבית, ובכלל, איך לעזאזל היה לי את הכוח לצאת מהבית, ועוד לסרט, ועוד עם עשרים אלף אנשים. שוב אני מוצאת את עצמי באותם תחתונים ובאותם גרביים כבר שבוע, ויש לי סיד על השיער שהתעצלתי להוריד. גם הפיג'מה לא נקייה במיוחד, אחרי הכל כבר שבוע אני לא מתקלחת ועוברת מסיוט לסיוט וכל סיוט מסתיים בזיעה קרה והפיג'מה רטובה, וגם אותה הרי לא החלפתי שבוע.

הכל מסריח כלכך, אלוהים.

 

שוב אני לא מבינה למה לעזאזל אני חושבת לעצמי שאני צריכה לצאת בכלל. היום היה לי כלכך קשה בלי פונצ'ה שלי, ולפעמים אני חושבת שאני פשוט צריכה להישאר פה בבית לנצח עד שאני ארקב ואמות כאן, אבל העיקר להיות איתה. העיקר איתה.

 

לפחות את הצבא כבר אין לי על הראש, ואני די סגורה על מה הולך לקרות בזמן הקרוב-רחוק כזה.

השנה אני רוצה לסיים עם הנהיגה ולעשות קורס איירבראש, אחרי הלימודים אני אעשה שירות לאומי בצער בעלי חיים, אני אחסוך כסף ואני אקנה לי אוטו ואני אגור בינתיים בעליית גג, יהיו לי רהיטים לבנים.

אחרי השירות לאומי אני אעשה מבחני קבלה לשנקר ואביא תיק עבודות, בעצם איזה תיק...מזוודה אני אביא. מטוס. אני אביא צילומים וציורים וכמובן את החשובים מכל- הבגדים שאני מעצבת ותופרת ממש בימים אלו.

 

לא מזמן סיימתי שמלת צמר חומה בהירה עם כפתורי עץ וכפלים יפים, ועכשיו אני עובדת על סקיני בדוגמת זברה שעל התחת שלו יש תמונה של זברה עם 'מסגרת' לבד ורודה, ויהיו הרבה תפרים ורודים וכתומים וכפתורים מגניבים. הבא בתור הולך להיות מעיל ויניל צהוב הכי יפה בעולם, עם כפתורי פלסטיק שחורים ענקיים ועיבודים קטנים עם קורדרוי שחור שיש עליו פרחים צהובים.

 

כמה שהחלק הזה לא קשור, ואני סתם מרגישה שאני מתחרפנת רצח. חוצמיזה כולם היו היום מניאקים ואבא שלי אמר שאני נראית כמו מפגרת וצעק כמו דפוק, וגם עשיתי היום בדיקה שכבר שנתיים אני מנסה להתחמק ממנה. גסטרוסקופיה [ולאלה שלא מבלים שמונים אחוז מהחיים שלהם בבית חולים- זו בדיקה שדוחפים צינור לוושט ובודקים מה קורה שם]. כנראה ששנות האנורקסיה לא עשו לי כלכך טוב, או לפחות למערכת העיכול שלי.

 

אז סתם. מחר פסיכולוג ובערב הופעות טיפשיות פה ליד הבית ואחר כך להשתולל, ומחרתיים פסיכיאטר ואני אחייך יפה ומה פתאום..היד שלי בכלל לא נראית כמו השואה וסמים זה של פריקים.

אני אגיד מה שנוח ושוב אקבל רק 2 כדורים שלא ממש מדגדגים למוח המעוות שלי וללב הירוק שלי.

 

בינתיים אני על רסיטל אחד, חצי קלונקס, גלולה נגד הריון וכדור נגד בחילות.

מה יהיה? גם יש לי נזלת ואני בטח אשן גרוע בלילה, וכואב לי הגב ואני מכוערת רצח ונמאס לי.

 

לילה טוב.