שלוש שש שש אפס חמש

 

לא הלכתי לביצפר. שוב.   חיכיתי עד שההורים שלי יצאו לעבודה.. עשיתי את עצמי מתארגנת לביצפר.. וכשהם יצאו הלכתי לראות טלוויזיה. זה היה לי נורא מוזר, לא ראיתי טלוויזיה 4 חודשים בערך... ראיתי תוכנית על אנשים שמתנדבים ומצילים חיות בטבע.. זה היה מעניין, בע.. קצת עצוב.. הם הרדימו שועל אחד שנדרס. :\ נגמרה התוכנית בדיוק כשסיימתי את מנת-הכריות-היומית-שלי, ואז התחילו לתקוף אותי מחשבות.   "ואם הטלפון יצלצל? לענות? לא לענות? אנשים יגלו שנשארתי בבית! ואם פתאום אמא תחזור מהעבודה מוקדם ותראה שאני בפיג'מה?  ואם יתקשרו אליה מהביצפר ויגידו שאני מחסירה המון? ואם... "   זה לא נגמר. באיזשהו שלב הגעתי לרמה של טירוף ושמתי איזה טראנס חסידי בפול ווליום בניסיון להשתיק את המחשבות,  אבל.. לא ממש הלך לי. כשהם יותר מדי חזקות ומטרידות שום דבר לא מצליח להשתיק אותן. (סמים?  K  די.. זה מתחיל להיות מטופש.)   "רגע, אם אני לא מצליחה להשתיק אותן, אז רק פיתרון לבעיה ישתיק אותן. אם אין בעיה או משהו שידאיג אותי אין מחשבות."   אז התחלתי לחשוב, מה היה פותר אותי מכל המחשבות האלה? והתחלתי ...

אני חולה ויש לי ולחבר שלי שני בתים ריקים לשישי-שבת. אני לא יודעת אם אני מסוגלת להתחבק עם מישו בכלל... אני בקושי מצליחה לנשום... אוף כל כך חיכיתי לסופשבוע איתו.. ועכשיו.... :<   חוצמיזה ההורים שלי לא ממש מרוצים מהרעיון שאני אשאר "בבית" לבד כשאני חולה.. הם מעדיפים שאני אסע לפ"ת, שם אני אראה את אחים שלי ואחר כך אני אשן אצל בת דודה שלי. את האמת הם די צודקים, לא יהיה נעים להתעלף בלי שיהיה מי  שירים אותי ויזרוק עלי מגבות רטובות וקרירות...   או שאני אהיה בפ"ת בשישי-שבת, או אצל חבר שלי. שני הדברים חשובים לי... המון זמן לא ראיתי את אח שלי ואחותי..  דיברתי איתם היום בטלפון וזה היה כלכך מוזר...בע :< אני רוצה לראות אותם.. אני יכולה גם להישאר בבית ואז כבר אחליט אם לישון פה לבד ולהירגע עם עצמי..  או שאני כבר אבוא לחבר שלי שגר 10 דקות מהבית שלי.   אוף אין לנו הרבה הזדמנויות להיות ככה כמה שעות ביחד.. אוווווווף.     אוף. ביי.     תגיבו רק אם אתם חושבים שאתם יכולים לעזור לי להחליט.

  וכמובן הציורים שלי ושל אלעד משיעור גיאוגרפיה (:

נו אוף איזה משפחה מטומטמת! כל הזמן עם הוויכוחים הקטנים והמפגרים האלהההה. אולי אנחנו באמת צריכים טיפול משפחתי.. אולי הפסיכולוגית צדקה.   נו טוב, לפחות יש לי חידוש נחמד על הראש.. פירקתי את הצמות ואת התוספת הורודה ואת  הצבע החדש אתם יכולים לראות בתמונה:   אני חייבת לשנות עיצוב כבר.. החיים שלי מתחילים להיות בלתי נסבלים.   ג'ן. (מקווה מאוד לנסוע לתוכנית ביום שבת. אני לא קקטוס, אני צריכה לשתות לפעמים.. אני יודעת שלא הבנתם כלום וממש לא אכפת לי. )   נ.ב- תמונה משעשעת שלי ושל אדם כשעוד היו לי צמות וראסטות:

    http://artpad.art.com/gallery/?imcm3tna5do http://artpad.art.com/gallery/?imcm70upk5k http://artpad.art.com/gallery/?imcmp910ba1c http://artpad.art.com/gallery/?imd033187c9s חחחחחחחחחח טוב דיי. אני חייבת להפסיק עם זה XD

היו היה בלוג. לבלוג הייתה אמא. לאמא היה אבא. האבא היה מניאק. האבא נכנס לבלוג. אז האמא של הבלוג הכינה לו תחפושת. עבודת יד. משו בסט. ושינתה לו את השם. היום קוראים לו שמעון. אבא לא יזהה יותר את הבלוג. ולא יקרא בו יותר. :) חח, לא חשוב. כואב לי הראש.  פוסט די מיותר. בכל מקרה, ערכתי פה כמה שינויים.. בטח כבר הבנתם למה. ג'.. אוף! לא ג'ני! בא לי לשנות כינוי. טוב, ביי (:

הייתי היום בפגישה שניה אצל ד"ר קלאודיה-מומחית-בילדים-פחדנים-מאוד. יש לי O.C.D ... זה נובע מחרדות. (זה מן טקסים כאלה ואובססיות שעוזרות לי להירגע ולפחד פחות.) וגם הפרעות קשב וריכוז. נו טוב, עכשיו צריך לקבוע פגישה אצל פרופסור אפטר... פסיכיאטר שיחליט איזה כדורים לתת לי ואם כדאי בכלל להתחיל טיפול תרופתי. אולי זה יעזור... לא יודעת.. בינתיים הם רוצים שאני אחכה חודשיים ורק אז אתחיל את הטיפולים (זה כמו שיחות כאלה שמלמדים אותי איך להתמודד עם פחדים ואיך להיפטר מהם.) :| הטיפולים יקחו בערך חצי שנה.. ורק אז אני יכולה לעשות איבחון בשביל ההפרעות קשב וריכוז.. זה אומר שיש לי 7 חודשים לבוא לביצפר לא מאובחנת ולקבל ציונים חרא.. וזה אומר שהתעודה של המחצית תהיה גרועה. :{ אוף. :{ מה זה השטויות האלה.. אני רוצה לעשות את האיבחון עכשיו.. איזה מפגרים.     אבא שלי קרא פה... אני ממש כועסת עליו ואני אשאיר בכוונה את הבלוג פתוח ואקדיש לו פוסט מיוחד כדי שישים לב כמה הוא טיפש. חי חה חו. :|  (זה מהחי חה חויים העצובים.) ואם כבר הגעתי לנושא של עצבות... לא הלכתי לתוכנית מלא זמן וזה ממש חסר לי :\ אני מקווה ...