שלוש שש שש אפס חמש

הייתה תקופה כזו שכל כתיבה בבלוג הייתה מסונכרנת עם הוסת, והייתי מזקקת דרכה את מתנת הוסת הנוכחית, כי הרי לכל וסת יש מתנה. יותר נכון – כל וסת באה לקחת ממני משהו. לנקות ממני משהו. להשיל מה שעבר זמנו. ועכשיו, משהו גדול מאד מבקש שאשיל אותו. זה בא בהרבה צורות לפתחי לאחרונה. יש את הקו מהמשותף ויש את הפנים הרבות שלו. הקו הכללי הוא סביב ריצוי בחברויות וקשרים קרובים. יש את א' שכל הזמן הייתי מהנהנת בראש סוג-של כשהוא היה מדבר את הדיבורים הפוליטיים שלו, או גם את הדיבורים המגלומניים שלו סביב צדק. תמיד אוהב לציין שאינו מגלומן אבל בתכלס - אין דבר שיותר מחרמן אותו מלהיות צודק, ונתתי לו, כי למי אכפת מזה בכלל. בא לי להגיד שרק לאנשים עם זין קטן, אבל כאילו, לא בא לי להעליב אף אחד, ובתכלס אני יודעת גם מי זה א' ואני יודעת מה המקום הכואב שהוא מגיע ממנו, ואני יודעת שהוא פגוע ומגוזלט ועכשיו כל מה שחשוב לו זה להיות צודק ולהוכיח, אבל בחייאת רבאק, תעזוב אותי במנוחה עם נאומיי השנאה שלך. בטוח לא שם שוכנת האמת שלי. אחר כך יש את אחותי, שקברה אותי בעודי בחיים כי לא עשיתי לה בייביסיטר לילדים, בזמן שפאק שתינ...