ביקשת להרגיש

הרגשתי שלא כתבתי המון זמן, אבל מסתבר שאני עדיין בטווח החוקיות שקבעתי לי- פוסט לכל חודש. אולי הרבה מים עברו בנהר. כנראה שכן. אולי באמת אין זמן. אולי הוא באמת מאט ומאיץ ונהיה צמיגי או דליל לפרקים. אולי באמת יש בו שלוחות שרק ברונו שולץ יודע אליהן את הדרך. לא מזמן ניסיתי להתחקות אחר הטריק הזה בחלומי. עליתי וירדתי מהדרך אלף פעם רק כדי להבין איפה החלון הנסתר, המובלעת, החור שיוציא אותי מהצד השני שהוא בעצם הראשון או משהו. אחר כך התעוררתי והבנתי שאני סתם בלופ או סי די ולקחתי עזרי שינה ונרדמתי לקראת הבוקר.

עכשיו הם ארבעה חודשים ו11 יום מאז שעזבת. זה לא שאני סופרת באובססיביות אבל עניין אותי לבדוק. מזה זמן מה לא הרגשתי את הכאב הזה עולה בי, אבל היום הוא עלה. אני מברכת עליו. מי שלא כואב לו אף פעם הוא חשוד בעיני. קמתי בבוקר, אכלתי ארוחת בוקר כהרגלי, והרגשתי פתאום את השינה שוב מזדחלת אלי בצורה לא אופיינית. חזרתי למיטה ונרדמתי לשנת בוקר מאוחר, ובשינה חלמתי חלום. חלמתי שאנחנו מתמזמזים ואני מרגישה שרוצה אותך, ואתה אומר לי שאתה לא מקולח ואנחנו עושים הפסקה רגע, אבל אז כשחוזרים אני שואלת- "אתה רוצה?" ואתה עונה לי שפשוט לא. אתה פשוט לא רוצה. וזה כואב כי אני כן. אני נושמת. הנוף אל מולי משתנה. אני רואה דרך ארוכה, ואני שומעת קול מדבר בי, ספק שלי ספק שלך, והקול אומר לי:

"ביקשת להרגיש, אז תרגישי." ביקשתי להרגיש את האמת, והאמת היא שלא רצית. מעבר לכל התאמה או חוסר התאמה, לא רצית שנעשה מסע ביחד, ועל זה הייתה חוסר ההתאמה. לא רצית לעבור תהליך, לא הסכמת לפגוש את המקומות שקשה לך בהם. ברחת. אני לא הסכמתי לברוח. ביקשתי להרגיש. הבנתי בחלום הזה שלחזור אליך, או לשכב איתך, יהיה לא להרגיש. זה יהיה להתרפק בתשוקה ריקה, תשוקה שאני יודעת מה האמת מאחוריה. זה יהיה להחזיר את כיסוי העיניים שוב כך שיסתיר לי את מה שבליבי אני כל כך יודעת כבר: אתה לא מחובר לכלום, אפילו לא למשפחה שלך. 3 שבועות שם זה כל כך יותר מדי לך. אתה צריך לנוע. ללכת. מכל מקום וכל אדם. נמאס לך. כל מי שלא אתה מפריע לך בדרך. בדרך לאן? אלוהים יודע. כרגע מעניין אותך קריירה. אנחנו לא נועדנו. לא ככה. אני מבקשת מהמערכת שלי לשחרר אותך וכל כאב שקשור בך. ביום יום אני לא מרגישה כמיהה אליך, אבל אני מבקשת לשחרר אותה גם בחלומותיי. אני מבקשת לא לחלום עליך חלומות כאלו. חלומות של דחייה. אני מבקשת להסכים להרגיש כאן, עכשיו, בעירות, את כל הכאב שעולה בי. להסכים להרגיש כמה זה כואב לרצות לעבור עם מישהו מסע ולהתקל בקיר.

כשדיברתי איתך אף פעם לא פחדתי מהתשובות. להפך. פחדתי מהשתיקה שלך. מזה שתמיד כשדיברתי איתך בעצם דיברתי לקיר. כל כך הרבה פעמים דיברתי איתך ופשוט לא ענית לי. אולי ענית איזה 3 מילים, אבל לא הבאת את עצמך, וזה כל כך מבלבל. סחבת אותי על אש קטנה לתקופה מאד ארוכה, כמו בחלום גם- שהעברת לי מסר סותר. כי בהתחלה כן התמזמזת איתי בחלום והיה לך נעים, ובהתחלה אמרת שהסיבה שאתה לא חודר אלי זה כי אתה לא נקי, אבל רק אחר כך הצלחת למצוא את האומץ ולהגיד שחוסר הניקיון הזה הוא עמוק יותר. הלב שלך לא רוצה אותי בצורה נקיה וטהורה. אתה לא שם. תודה על הכנות. את זה אני כן מעריכה. אלו אלמנטים שחזרו בחלומות האחרונים עליך- שלפחות אתה כנה ושומר עלי. אתה זוכר מה הערכים שלי, ואתה לא מוכן לחלל אותם. אם אני רוצה לעשות אהבה רק עם האיש שלי, כך יהיה, ואתה ידעת שאינך האיש שלי.

אני יושבת וכותבת עליך וג'קי התוכית עושה את השריקות שלך ברצף אחרי זמן רב שלא שרקה אותן. איך היא יודעת?

אתה לא פונה אלי. אני לא זוכרת אם זה בגלל שככה קבענו או מה. לי זה עדיין קצת קשה, ובממוצע פעם בשבועיים עולה לי רצון לפנות אליך. החלטתי שהפעם לא, ושבמילא אתה תצטרך לפנות כי השארת כאן את הגיטרה שלך. עצוב לי בלב. עצוב לי שמה שהרגשתי לאורך כל הקשר בינינו נמשך- שאתה פשוט לא רוצה אותי. שאני לא מעניינת אותך. שאין איזון בין כמה שאני מחפשת קרבה אליך לבין כמה שאתה מחפש קרבה אלי. חוסר הדדיות כזו בקשר זה אחד הדברים הכי כואבים שקיימים, ואני נשבעת כאן במילים האלו לא לתת לזה לקרות אף פעם- לא לי ולא לצד השני. לאנשים מגיע להרגיש שאוהבים אותם, ואם זה קורה- צריך פשוט לפתור את זה ומהר. או לסיים את הקשר, או להחליט באמת לעשות עבודה משותפת. לא מצב הביניים המחליא והפוגע הזה, ששיחקת איתי כאילו אנחנו לוקחים צ'אנס משותף אבל המשכת לתת לי תחושה לאורך כל הדרך שאני הקרציה שלך, העלוקה שלך. זה מזעזע וזה כל כך לא מגיע לי, במיוחד עכשיו כשאני יוצאת לדייטים ואני קולטת שוואלה ברב המקרים אני אובר קוואלפייד.

אני אישה מדהימה ומיוחדת. יש בי כל כך הרבה טוב. לא הייתה שום סיבה שתגרום לי להרגיש כל כך פגומה וכל כך חרא עם עצמי, ולא הייתה גם שום סיבה שאסכים לבלוע את זה. הסיבה היחידה זה שאמא ואבא שלי עוד מפעמים בי, אבל זו לא האמת. אני עדיין הולכת לפעמים לחנויות של פיג'מות ורואה שם פיג'מות עם ציורים של דיסני ולא מסוגלת לקנות אותן. שומעת את הקול הביקורתי שלך בתוכי ולא מאמינה שזה אמיתי. שאתה לא גבר מתעלל, שאתה איש מיוחד וטוב בסך הכל, ועדיין היית כל כך ביקורתי אלי, וגם קניתי את זה. באמת הרגשתי שמשהו בי לא בסדר. האמנתי לך. זה כל כך כואב לקלוט את זה ככה פשוט...

אני מתפללת להשיב את עצמי לעצמי אחרי הקשר הזה, ולא לתת לאיש בעולם יותר לגרום לי לראות את עצמי בעיניים לא טובות. אני לא יודעת איך ראית אותי בצורה כל כך לא מחמיאה ומעוותת, כשבעצם גם לך לא חסר פגמים וחולשות, ורק בסוף הקשר שמת אותן על השולחן ואמרת חד וחלק "השיחות בינינו לא טובות כי אני גרוע בזה".

אני רוצה ששנינו נקשיב לי טוב עכשיו:

אני אישה מדהימה. אני סקסית מאד ומינית מאד והיחסים שלנו כיבו אותי בצורה שקשה להאמין שאפשרית בכלל. עד עכשיו היצר המיני עוד קבור ומושפל באיזו פינה. אני שונאת מיניות שגרתית שתמיד חוזרת על עצמה, תמיד אותו תסריט, תמיד במיטה, שלא נדבר על תמיד אני יוזמת (תודה לאל שהפסקתי כשקלטתי שזה מה שקורה). היה לי משעמם והרגשתי ליטרלי תחושות בפות שלי שלא הרגשתי אף פעם. הרגשתי שהיא מגדלת קוצים וכואבת וזה בהכרח קשור לאינטראקציה הרובוטית בינינו. אני רוצה לפרוח עם האיש שלי גם במיטה.

אני אישה ממש חכמה והרגישות שלי היא מתנה נדירה לא רק לי אלא לכל מי שסביבי. החוכמות שלנו הן אחרות, וזה שאתה משחק טריוויה לא עושה אותך חכם ממני, כמו שזה שאתה מתאמן בווים האף לא עושה אותך בעל חוסן רגשי יותר משלי. נראה אותך מנהל שיחות על יחסים כמו שאתה טובל במי קרח.

אני מוכשרת במלא תחומים, אני בן אדם מיוחד, הדבר האחרון שאפשר להגיד עלי הוא שאני בן אדם משעמם.

אני מתנהלת כלכלית בצורה מעוררת השראה, וזה אפילו כשבמשך שנים הרווחתי משכורת נמוכה וגם היה חסר לי ידע פרקטי.

יש בי בגרות של אינדיאנית זקנה, ואני גם מחוברת לילדה בת ה-3 שבי, וזה אומר עלי רק דברים טובים. זו לא פתולוגיה ולא בעיה. זה אולי לא סקסי בעיניך וגם את זה היה ניתן לפתור בקלות עם קצת תקשורת, אבל בטח ובטח שזה לא סיבה לרמוס את הערך העצמי שלי ולתת לי תחושה שאני הכלב המסכן שלך שבא לבקש ליטוף ואתה בועט בו.

אני מעריכה את עצמי כמו שאני, אני תופסת מעצמי ממש, אני חושבת שאני בן אדם מתוק ומדהים. שמעת? שמעת? (אני שמעתי.) גבר שלא יראה את זה, או יראה אותי ולא יאהב מה שרואה- יכול ממש בשמחה ודילוגים ללכת להזדיין ולא לחזור. גבר שלא יתן לי יחס של מינימום זכיה בלוטו יכול ממש ללכת לחפש את עצמו. גבר שלא יחגוג וישמח בליבו כל יום על כך שדרכנו נפגשו- מקומו לא בחיי. לא קרוב אלי. וכנ"ל גם הפוך- גם לי חשוב להעריך את הגבר שלי באותו האופן ולחגוג את קיומו בחיי. אני מצפה ומחכה ללא פחות מזה. אני רוצה שנרגיש שזכינו ממש, ושאיזה כיף לגלות שיש גבר כזה, ושיש אישה כזו, ושהכרנו, ושיש לנו אחד את השניה לנצח.

מעניין לגלות שעוד צפים בי כעסים עליך, שאני עוד מעבדת את הדבר הזה באופנים הספצפיים האלו. זה הגיוני בסך הכל כי זה לא עניין של מה בכך. זה לקחת את הרעה החולה של היחסים של הוריי שחדרו אלי ולקארמה שלי, ולעקור אותם משם מן השורש. לעולם לא. לעולם לא. לעולם לא עוד. אני רואה שגם אחותי עכשיו בתיקון הזה וזה מאד מעניין שאנחנו עוברות את זה יחד. אמנם שונה אבל יש מהות דומה.

טוב. עכשיו אני רוצה לשים את זה בצד רגע ולכתוב עדכונים של מה קורה בחיי.

חזרנו מפולין, אני והבסטי, והיה נפלא מאד. צחקנו המון וגם בכינו המון וזה היה מקרב באופן מיוחד. אני לא חושבת שאי פעם חוויתי חברות כזו. עוד לומדת את זה, ואיך זה להיות קרובה לאדם שהוא לא בן זוג. הנופים בדרום פולין מפתיעים ביופיים. לפעמים גם התפצלנו קצת והיה לי מעניין לטעום קצת מן הלבד שלי בארץ זרה. זו לא פעם ראשונה אבל במובן מסוים הכל תמיד הוא פעם ראשונה, במיוחד במקומות שעוד לא דרכת בהם.

המסע הבא כבר מתוכנן, ואני מאמינה שבעוד כמה חודשים כבר נתחיל להוריד אותו לאדמה ולתכנן יותר לעומק. אני מתרגשת וגם קצת חוששת. זה יהיה יותר ארוך ויותר קרוב ואינטנסיבי. עוד צורה לגלות אותנו בה. חיובי בסך הכל. זו הגשמת חלום אבל נכון לכרגע עננת הדאגות אופפת.

היו תלאות בקליניקה בזמן שנעדרתי, ושתי חיות נפטרו. זה אולי דפוק להגיד- אבל אני שמחה שזה אלו ולא אחרות. כלומר, אהבתי אותן מאד אבל צונאמי הכאב שצף בי היה בעיקר סימלי ולא ספציפי אל מולן. שמחתי (אם אפשר לנסח את זה ככה) לפגוש את בור הכאב האינסופי שיש בי בהקשר ליחסים עם בע"ח. בזכות המדריכה שלי שמתי את האצבע על נושא מאד עמוק שקשור גם בסיבה שבחרתי במקצוע הזה וזה משהו שמבקש פוסט נפרד. אני כבר רעבה ועייפה אז לא אעמיק בזה כעת, רק אגיד שכל המהלך הזה היה ועודנו מאד מלמד.

בגזרת ההתעשרות אני ממשיכה לפעול במרץ, ועשיתי כמה צעדים משמעותיים של סדר בכספים ובהשקעות שלי. נשארו עוד כמה פינות אחרונות לתקופה הזו. פתחתי קגל"ש וקרן השתלמות, עשיתי סדר בפנסיה ובפוליסת החסכון, ועכשיו רק נותר לסגור את הפינה הגדולה ביותר אולי- תיק המסחר העצמאי, קרן כספית בשוטף, והדובדבן שבקצפת- כמו תמיד- מדיטציה כדי להאיץ את התהליך ולעשות אותו יותר בר קיימא. האחרון רלוונטי לכל הנושאים כולם, כולל ריבועים בבטן.

בגזרת הקריירה אני רוצה השנה להתגבר על פחד הקהל שלי ולצאת גם עם מוצר אולי. להגדיל הכנסות ופעילות, בקיצור.

בגזרת הדייטים- ממשיכה להכיר אנשים מעניינים וזה מתדייק עם הזמן. זה מעייף אבל גם טוב, ומדהים איך גם מפגש קצרצר מכיל בתוכו את האלוהות כולה והדיוק המפורט והמדוקדק ביותר למען התמונה השלמה והיפה.

לקראת ראש השנה אני והבסטי נעשה ערב כוונות ותפילות כדי להרים את כל המסיבה הזו גבוה גבוה.

זהו בערך. רעבה ועייפה ממש אז שלום לבינתיים