שלוש שש שש אפס חמש

הרגשתי שלא כתבתי המון זמן, אבל מסתבר שאני עדיין בטווח החוקיות שקבעתי לי- פוסט לכל חודש. אולי הרבה מים עברו בנהר. כנראה שכן. אולי באמת אין זמן. אולי הוא באמת מאט ומאיץ ונהיה צמיגי או דליל לפרקים. אולי באמת יש בו שלוחות שרק ברונו שולץ יודע אליהן את הדרך. לא מזמן ניסיתי להתחקות אחר הטריק הזה בחלומי. עליתי וירדתי מהדרך אלף פעם רק כדי להבין איפה החלון הנסתר, המובלעת, החור שיוציא אותי מהצד השני שהוא בעצם הראשון או משהו. אחר כך התעוררתי והבנתי שאני סתם בלופ או סי די ולקחתי עזרי שינה ונרדמתי לקראת הבוקר. עכשיו הם ארבעה חודשים ו11 יום מאז שעזבת. זה לא שאני סופרת באובססיביות אבל עניין אותי לבדוק. מזה זמן מה לא הרגשתי את הכאב הזה עולה בי, אבל היום הוא עלה. אני מברכת עליו. מי שלא כואב לו אף פעם הוא חשוד בעיני. קמתי בבוקר, אכלתי ארוחת בוקר כהרגלי, והרגשתי פתאום את השינה שוב מזדחלת אלי בצורה לא אופיינית. חזרתי למיטה ונרדמתי לשנת בוקר מאוחר, ובשינה חלמתי חלום. חלמתי שאנחנו מתמזמזים ואני מרגישה שרוצה אותך, ואתה אומר לי שאתה לא מקולח ואנחנו עושים הפסקה רגע, אבל אז כשחוזרים אני שואלת- "אתה רוצה?...