מהכל לומדים

למשל, בערב ההוא, שצעקת עלי שאתה לא רוצה לשמוע ממני יותר, פתאום היה לי איזה סוויץ' ובראש ובאמת

לא התעיינתי בלהתקשר יותר...

או ביום ההוא, שההוא מספר 2 אמר לי שאני עושה מעצמי צחוק, מאז בחיים לא עשיתי מעצמי צחוק.

זה כאילו חלק מהתסמינים של המחלה נעלמו, אבל אני יודעת שהיא עוד שם.

אני חושבת שהדחף להוכיח לאנשים שאני לא סתומה הוא כל כך חזק שהוא אשכרה מצליח לשנות התנהגויות דפוקות של שנים..

התקופה הזאת שינתה בי הרבה ובאמת למדתי המון והשתנתי בטירוף יעני

אבל יש פה גם צדדים לא טובים

כאילו סוג של איבדתי תמימות כלשהי שעוד הייתה שם

אני פוחדת שעכשיו נגיד, אני לא אצליח להתמסר לגמרי לקשר חדש, כי אני תמיד אפחד שפתאום הבחור יחליט לקום וללכת.

ההוא מספר 2 שאל אותי אתמול למה אוטומטית אני שמה את עצמי בצד הנפגע ואותו בצד הפוגע, ואמרתי לו שאני פשוט לא

רואה את עצמי פוגעת, לא חושבת שאני מסוגלת לפגוע כרגע..

הוא אמר שהוא מרגיש שכן יש לו את הכוח לפגוע.. וגם קצת מריחים את זה עליו אז זה מפחיד, אבל אולי זה פשוט כי הוא מלך הכנות

ואני מלכת הלברוח ולשקר לעצמי.

אני מרגישה שאני מאוד רחוקה מהמקום שלו..שאנחנו פשוט לא באותו מקום. וגם ההוא מספר 1, אבל מספר 1 איכשהו יותר באותו מקום.

אני באמצע בינהם לעזאזל. אבל אני יודעת את מי אני יותר אוהבת. בגלל זה הוא גם קיבל להיות מספר 1.

הלוואי שהימים כבר יעברו, המוח שלי באמת לא יכול יותר. אני מתה לישון..יעני לישון ממש הרבה, כמה ימים..שבועיים.

אני מתה לסיים את השרות כבר, למרות שזה יהיה בטח מפחיד לעזוב את החממה המדהימה הזאת, ופתאום כבר לא יהיה ברור לי

למה אני קמה בבוקר.

אולי אני אעשה משהו טוב עם עצמי. אני אשכור דירה בת"א לכמה חודשים, אעבוד קצת.. אני אביא ילד לעולם ואחפש לו אבא.

 

אני כלכך רוצה ילדה קטנה. משלי... ילדה מתוקה והיא תהיה הכי יפה בעולם. היא תהיה כמו פיה, והחדר שלה יהיה מושלם,

והיא תדע לצחצח שיניים ויהיה לה מר.שן. ויהיה לה שם יפה. גאיה או דפנה..

ויהיה לה את השיער הכי ארוך בגן, ואת התסרוקות הכי יפות.

והיא תאהב אותי ואני אותה...

 

 

כואבת לי הבטן ואני בבייביסיטר מחכה שהאמא תחזור הביתה. דפנה ישנה כמו מלאכית ויש לה ריח מדהים..היא בטח חולמת

על שירים וסיפורים ודברים יפים..

 

לילה טוב, ותודה על היום, סתם כי אני מתאמנת על להגיד תודה וכאלה.