שלוש שש שש אפס חמש

כתבתי אתמול פוסט והוא נמחק. זה היה ממש מבאס. גם ככה הוא היה פוסט על רגל אחת, ושונה באופיו מהפוסטים שאני כותבת תמיד, ועכשיו לנסות לכתוב אותו בפעם השניה מרגיש לי כאילו זה יצמצם אותו אפילו יותר. לא משנה. ננסה בקצרה כי זה היום האחרון של נובמבר וחשוב לי לעדכן לפחות פעם בחודש.   מה היה בחודש הזה? בחציו הראשון היה לי כ"כ הרבה זמן פנוי וכ"כ מעט עשיה שהתחילו להתגנב למוחי מחשבות אובדניות עקב תחושת חוסר תכלית עמוקה וריק. לא יצאתי מהבית ולא ראיתי אנשים. שכחתי איך מדברים והתנתקתי ממש מהעולם. לאחרונה זה קורה יותר ויותר, שאני מסתכלת בלוח שנה ומבינה שהפעם האחרונה שיצאתי מהבית הייתה, ובכן... מזמן. זה עושה לי רע מאד. מי היה מאמין שאפשר לצהול משמחה כשנכנסת איזו משימה חדשה מהעבודה. אני שמה לב שזה משהו שמאד קשה לא רק לי למנן בו, אלא לאנושות כולה. איכשהו ישנה נטייה לעבוד יותר מדי או פחות מדי. מאד קשה להגיע למינון המדויק של עשייה שבאמת תומך, שמספיק מרגיש כמו הגשמה ומספיק מספק פרנסה או עניין כלשהו, תחושה שאתה חלק, שאתה משמעותי, ומצד שני לא זולל את כל הזמן והחיים והחשק והכח לדברים אחרים.   גם חליתי ב...