זה מדהים שכל פעם אני חושבת שהשיא כבר הגיע, או עבר, ואז אני מגלה שלא. טוב, הגיוני שאם הפיק היה ביום הארוך בשנה עדיין יש לזה אדוות. אולי זו סתם המצאה. אולי הכל סתם המצאה. לא יודעת. לפני כמה ימים ראיתי לראשונה את הסרט "המופע של טרומן". הסרט היה נחמד, אבל לא הרגשתי שאני מתחברת אליו באופן מאד עמוק. עכשיו בדיעבד אני כן יכולה למצוא קווים משיקים עם המציאות, לא בקטע פראנואידי, אבל כן בקטע של- אלוהים, אני מרגישה את הכוחות הגדולים שפועלים, ואין לי ספק שהם שם. לשמחתי ההבדל ביני לבין טרומן זה שאצלי הכוחות לטובתי, ככה לפחות נראה עד לנקודה זו. בואו נגיד שאם הכל המצאות, אז ההמצאה הזו של "טובה נצחית" די מוצאת חן בעיני ואני יכולה למצוא בה תחושה של אמת, אפילו שאני לא מעריצה גדולה של אמיתות. על הזין שלי אמיתות. נולדתי בפורים ואני אעשה מה שבא לי ואהיה מה שבא לי (האמנם?). עכשיו בנקודת הזמן הזו אני אפילו לא מבינה למה חפרתי בפוסטים הקודמים על השתנות, על תנופה, על משהו גדול שקורה... כאילו, הרחתי את זה בא אבל ככל שהזמן עובר אני באמת מבינה עד כמה זה חזק ומתגבר. כשכתבתי את הפוסט הקודם בחיי...