שלוש שש שש אפס חמש

  כבר כתבתי לא מזמן אבל הרגשתי שעוד פעם יש צורך. קצת התעצבנתי שכל פעם מחדש אני חוזרת לכתוב על אוטיזם אבל כנראה שזה בלתי נמנע ובעל מספיק משמעות כדי לשוב ולכתוב על זה עד שזה יעובד ויובן מספיק.   הפעם רציתי לכתוב על משהו אחר, שגם הוא קשור לעולמי הרגשי וחווית העולם המשונה שלי. לאחרונה חזרה לי תופעה שמלווה אותי כבר הרבה שנים, לא זוכרת ממתי בדיוק. זה בא והולך, יש תקופות שקורה הרבה ויש כאלו שפחות. התופעה היא בעצם סוג של הזיות אבל לא ממש. מה שקורה זה שאני רואה משהו בזווית העין, משהו שלא נכנס לגמרי לשדה הראיה ונראה באופן מטושטש, והמח שלי מפרש אותו כדבר אחר לגמרי. זה קורה תוך מאית שניה, וזה מלא בפרטים לפעמים (לפעמים גם לא). לדוגמה, לפני כמה ימים ישבתי בחדר השינה שלי ובזווית העין ראיתי איש, בסלון, הייתה לו גיבנת והוא התקדם בצורה לא הגיונית ממש, לא בצעדים אלא במעין קפיצות. הוא היה מעין קריקטורה של אהובי כדמות מצוירת. אהובי, יש לציין, בכלל לא היה שם באותו הרגע. אני לא יודעת למה ראיתי את זה והאמת שבנוגע לזה אפילו לא היה משהו שם שהתפרש כמשהו אחר. כלומר הרבה פעמים אני רואה משהו בזווית העין, נ...